8 ימים לא עידכנתי את הבלוג. עברו די הרבה דברים בימים האלה אז אני מקווה שיצא פוסט ארוך.
סיור ביוטופ (21.9):
השחררתי מבית ספר ב12:30 והייתי אמורה לחזור לבית ספר ב-14:00.
הגעתי הבייתה והכל היה נורא לחוץ כי הייתה לי שעה לעשות הרבה דברים: להכין אוכל, לאכול, לארגן תיק... זה נשמע קצת אבל כל דבר לוקח קצת זמן.
אמא אמרה לי יום לפני שהיא תיקח אותי ואת שני חזרה לבית ספר כדי שנספיק להגיד אבל היא צלצלה מהדרך חזרה מהעבודה ואמרה שאם היא תיקח אותנו אנחנו נגיע ב-14:00 בידיוק.
מצידי זה בסדר גמור אבל המורה אמרה שצריך להגיע כמה זמן לפני אז ידעתי ששני תיהיה לחוצה וזה יכול להיות כמו פעם אחת שאח שלי לקח את שני ואותה לבית ספר ובגלל שאיחרנו קצת היא התחילה לבכות בגלל שיכול להיות שנאחר לבית ספר. ואם אתם חושבים שזה היה לפני הרבה שנים כשהיינו קטנות, זה לא! זה היה שנה שעברה, בכיתה י'!
( את שני אני מכירה כבר 13 שנים. בגן היינו חברות טובות והכל אבל ככל שהשנים עוברות ככה אין לי כבר על מה לדבר איתה ואני לא מעוניינת ממש להיות חברה שלה. הבעיה היא ששני היא לא בידיוק הטיפוס שמתחבר עם אנשים וזו הסיבה שהיא די תלויה בחברה שלה מהגן... =/ לי זה נמאס כבר... אני הולכת איתה כל יום לבית ספר ואין לי מה לדבר איתה אז מדברים על מה שכל אחת עשתה ביום קודם וזה משעמם. זה לא כמו לדבר עם דני או עם אלמוג או לא יודעת עם מי זה פשוט אחרת לגמרי. )
בקיצור צלצלתי לשני ואמרתי לה שאם היא רוצה להגיד כמה דקות קודם לבית ספר שתיסע כבר עם אמא שלה כי אני יודעת שהיא תאשים אותי אחרי זה אם לא נגיע בידי בידי ב-14:00. שני לא יכולה להחליט דברים בעצמה אז היא התייעצה עם עצמה ועם אמא שלה בזמן שדיברתי איתה בטלפון ואז אמא שלה לוקחת ממנה את הטלפון ומתחילה בערך לצעוק עלי בטלפון על למה אני עושה מזה עיניין גדול ושאני פשוט אבוא אליהן והן יסיעו אותי. אז ככה נדפקתי! מה לעשות שאני מעדיפה לנסוע עם אמא שלי מאשר איתה?!
אז היא הסיעה אותנו לבית ספר ואתם חושבים שיצאנו ב-14:00 מבית ספר?! ממש לא. 14:20. אז לא היה קורה כלום אם אמא שלי הייתה מביאה אותנו.
כשעלינו על האוטובוס רציתי לשבת לבד. כי ככה אני אוהבת לעשות בטיולים, אבל בגלל שלא היה ממש מקום שני נאלצה לשבת לידי. הסיור ביוטופ היה לחולות ניצנים אבל לפני זה עצרנו בבית ספר שדה ניצנים כדי לאסוף את כל הציוד הדרוש, את המדריכים ובנוסף עשו לנו שם הרצאה קטנה על האיזור. הכל היה באמת נחמד, הילדים שהרחיבו ביולוגיה כמוני ממש נחמדים ומצחיקים.
הגענו לחולות ניצנים ושמנו את כל הציוד במקום אחד מתחת לעץ גדול והתחלקנו לשתי קבוצות. כל קבוצה הלכה עם מדריך אחר למקום אחר להרצאה קטנה. בקבוצה שלי לא ממש הקשבנו אבל היה ממש מצחיק עם שיבר.
אחרי זה הייתה פעילות קטנה (זה ישמע מוזר אבל...) שבה היינו צריכים למדוד את הגודל של השיחים והצמחים בשטח מסוים. אף אחד לא ממש רצה לעשות את זה אז לקחתי את המטר וביקשתי עזרה ממישהו. אז אחר המדריכים בא לעזור והיה ממש חמוד. אחרי זה היו כל מיני פעילויות קטנות ואז בערב המדריך שלנו שאל אותנו: "מי רוצה להיות אחראי על הכנת הבצק?" כמובן שאני הרמתי את היד כי אני פשוט אוהבת לעשות את זה בכל טיול! אני לא זוכרת טיול שהיה לעשות בצק ואני לא עשיתי. אז שמו לי קמח בתוך קערה ענקית והדבר הראשון שעשיתי היה לשים קמח על האצבע ולעשות לי קו על שתי הלחיים כמו אינדיאנית ולעשות עם היד על המצח כזה כאילו עבדתי ממש קשה במטבח. זה נשמע מוזר אבל אני אוהבת להתלכלך בקמח =].
בגלל שהידיים שלי היו מלאות בבצק שתי ילדות, שלא ממש ציפיתי מהן, הציעו להכין לי את הפיתה שלי אבל אמרתי שלא בינתיים כי יש עוד בצק להכין. אחרי זה תמי, המורה להסטוריה שהצטרפה אלינו, הציעה להכין לי את הפיתה והייתה ממש חמודה ששאלה אותי אם אני אוהבת אותה עבה או דקה, שרופה או לא. זה סתם היה חמוד והפיתות היו ממש טעימות.
בשקיעה התרכזנו עוד פעם מתחת לעץ הגדול והמדריך שעזר לי בהתחלה הביאה לנו מן לטאה כזאת קטנה שהוא מצא שנוהגת לשחות בחול. ילדה אחת שישבה לידי הכניסה יד כדי לגעת בה כי היא חשבה שהיא לא אמיתית ואז כשהלטאה התחילה לרוץ בתוך הכלי ששמו אותה בתוכו הילדה קפצה כזה ואני ממש נקרעתי מצחוק (למרות שכשהיא נבהלה היא הכניסה לי אצבע לעין) =]
אותו מדריך חילק לנו במבות כדי לשים במלכודות כדי לתפוס גרבילים או חיות קטנות שחיות שם. בגלל שנשארנו במבות ביקשתי מהדריך עוד במבה כדי לפנק את הגרביל =]
אז יצאנו לטיול קטן כדי לשים את המלכודות.
כחזרנו מהטיל הקטן היה לנו זמן פנוי אז ישבתי עם שיבר בצד וראינו פרק של סאות'פרק שיורד על פריס הילטון ב
MP4 שלו והיה ממש מצחיק.
בלילה יצאנו למלכודות כדי לראות אם הם תפסו משהו ותפסנו גרביל ממש ממש חמוד! הוא היה בצבע לבן כזה הייתי מתה לקחת אותו הבייתה.
לצערי, דווקא במלכודת שלי שפינקתי את הגרבילים בעוד במבה תפסנו רק נמלים ממש ממש גדולות =/ גרר
בדרך חזרה ישבתי ליד שיבר וראינו את הסרט
"Team America" (או משהו כזה) אבל בגלל שלכל אחד הייתה רק אוזניה אחת באוזן והייתה מוזיקה באוטובוס והיינו עייפים מתים הפסקנו את הסרט באמצע =/
ראש השנה (
22-24.9):
ביום שישי בבוקר הלכתי עם ההורים לארוחת בוקר בחנדל'ה בגבעת חן. ובערב הייתה הארוחת חג שכתבתי עליה אז אין לי מה להוסיף.
ביום שבת נסעתי עם ההורים לסינמה סיטי לראות את הסרט "השטן לובשת פראדה" אני אהבתי את הסרט =] הוא ממש חמוד!
ביום ראשון נסעתי עם אבא לארוחת בוקר בקפה הלל ברוטשילד בתל אביב =]
החופש הזה עבר ממש ממש ממש מהר אבל היה כיף =]
בית ספר (
25-27.9):
ביום שני, כשחזרנו מהחופש, היה לי בוחן בביולוגיה. עלק בוחן! הוא היה 3 עמודים! אמממ אני לא ממש יודעת איך הלך לי... אני משערת שהציון יהיה בסביבות ה-80.
בשעות של כימיה קיבלתי חזרה את הבוחן בכימיה. ידעתי שלא הלך לי טוב בבוחן אבל לא חשבתי שאני אקבל 67! אוףףף אני חשבתי שאני טובה בכימיה. הכל היה על טעויות קטנות כאלה אבל מה אני אעשה אם גם במבחן הבא אני אקבל ציון כזה?! חבל להרחיב מקצוע שאני עתידה להיכשל בו.
ביום שלישי היה בוחן במתמטיקה שאני חושבת שהלך ממש טוב! לדעתי יהיה 90+ אבל אין לי ממש מושג כי לדני ולי יצאו תוצאות שונות למרות שפעם ראשונה אני חושבת שדווקא התשובה שלי היא הנכונה כי פשוט אני לא מוצאת את המקום שבו אני טעיתי.
קיבלתי חזרה את המבחן בתנ"ך. קיבלתי 74 אבל זה לא ממש איכפת לי כי לא למדתי וזה תנ"ך. לא יעזור לי בחיים אז
whatever
ביום רביעי התחלתי ללמוד בשעה שלישית למרות שבסוף בשעה השלישית הייתה לנו הרצאה של מישהו שנפצע במלחמת יום כיפור אני חושבת וקיבל איזה אות מאוד חשוב בצבא. אין לי ממש מושג. =/
אחרי ההרצאה היה לנו שיעור הסטוריה. במהלך השיעור רונה יצאה כדי לקחת כדור וכנראה ממש לא הרגישה טוב אז נשארה על הספסל ליד הכיתה כדי לנוח.
כשעליתי מהכיתה אני ראיתי את רונה על הספסל שוכבת וממש מנותקת כזה. קיצר היא התעלפה. וכל השעה שאחרי זה נשארנו איתה והחזקנו לה את הרגליים למעלה כמו שאמרו לנו.
ממש דאגתי לה. מאז שראיתי אותה במשך בערך שעה ורבע רעדה לי הרגל בצורה מוגזמת. כנראה מהלחץ =/ כל כך דאגתי לה. המוקד בה ועזר לה קצת ואחרי זה אמא שלי הגיעה ולקחה אותנו למיון כי זאת לא הייתה סתם העתלפות היא אשכרה הייתה במצב מנותק כזה במשך שעה! כל זה קרה ב11:25 ורונה אמרה שהיא ממש ממש חזרה לעצמה ב17:00 אחרי הצהריים.
יום אחרי זה היא הייתה כבר בסדר =]
הדבר המצחיק שהיה הוא שעוד כמה בנות ואני היינו לידהרגליים שלה והסתכלנו עליה ועל מה שקורה ועוד מלא מלא ילדים מהשכבה עמדו ליד רונה בצד של הראש והסתכלו.
באיזשהו שלב הגיעה מורה ואומרת לי ולבנות שליד הרגליים שלה: "אולי תזוזו לה מהרגליים שיהיה לה אויר לנשום!?" אז עניתי לה: "אולי תגידי לילדים שליד הראש שלה לזוז כדי שהיא תוכל לנשום?! היא לא נושמת מהרגליים." כולנו התחלנו לצחוק למרות המצב והמשכנו להגיד: "אולי נוריד לרונה את הנעליים שתוכל לנשום יותר טוב?!" חחח סתם שטויות =] בסוף הכל היה בסדר.
ה27.9 זה יומולדת לידיד שלי. אז אחרי בית ספר הלכנו מבית ספר לקניון כדי לחפש לו מתנה. לא ממש היה לי חשק לזה אבל החלטתי לא לדחות. אז הלכנו לקניון והוא הטריף אותי כי הוא אומר לי לבחור חנויות להיכנס. זה היומולדת שלו! הוא צריך לבחור חנויות כדי שיבחר מתנה שהוא באמת יאהב.
אחרי שהתחרפנתי לגמרי הוא הסכים להיכנס לחנויות ואז הוא שואל אותי: "מה התקציב?" זאת שאלה ממש מטומטמת ומגעילה! יעני זה כמו שהיא ישאל: "כמה אני שווה?" אני לא יודעת זה עיצבן אותי אבל עניתי לו. בסוף נכנסו לדלתא והוא אומר לי: "טוב, תקני לי בוקסר." אני לא ממש יודעת למה אבל המשפט הזה מוזר. אז... הוא אומר לי: "תבחרי" אז עניתי לו שאני לא צריכה להיות זאת שתבחר את הבוקסר... הוא הולך ללבוש את הבוקסר לא אני. אז הוא בחר. ואחרי זה ישבנו בארומה לאכול. ואז לקופי בין לאכול את העוגת שוקולד החמה (יאמי יאמי) =]
ממש לפני שיצאנו מהקניון הלכתי לסטימצקי ושאלתי את המוכרת אם יש ספר חדש של ניקולס ספארקס. היא שאלה אם בעברית או באנגלית אז אמרתי לה שעדיף בעברית. היא בדקה בעברית והביאה לי ספר שכבר קראתי אבל באנגלית יש ספר חדש. אז קניתי! אם קצת ספקות וחשש אבל יהיה בסדר =]
אחרי זה הלכתי לאלמוג =] קינוח ליום מבאס
פסיכוטכני + יום מעצבן (28.9):
השלוש שעות הראשונות בבית ספר הוקדשו להכנה לצו הראשון.
אז בהתחלה עשינו פסיטוכני שהיה די מעייף ואחרי זה הייתה לנו הרצאה של מישהו שנתן לנו קצת טיפים.
אחרי זה היו שעתיים של מתמטיקה. החומר הטריף אותי וגם דני טיפה כי היא דיברה איתי הרבה ולא היה לי ממש כוח לדברים האלה. באותו זמן הבנתי למה לפעמים היא אומרת שאני אדישה. ככה אני כשדברים לא ממש מעניינים אותי ובאים בזמן לא טוב.
אחרי זה היו לי שעתיים של מעבדה בביולוגיה שממש הגעילה אותי כי חתכנו מלפפונים רגילים וחמוצים וזה ממש מגעיל כי אני הרי לא אוהבת לגעת בירקות וזה וזה השפריץ ובעע...
אחרי בית ספר אמא לקחה אותי הבייתה ואכלנו יחד ואז נסענו לחיפה לבית של סבתא כדי להראות אותו לשני אנשים שרוצים להשכיר אותו.
נורא מוזר להיכנס לבית של סבתא בלי שהיא תחכה לנו בכורסא.
אז הסתכלנו קצת בדברים בבית שלה ולקחתי כמה דברים שאהבתי. הייתה כזאת משקפת קטנה כמו בסרטים שמסכלים להצגות... היא לבנה כזאת עם פסים בזהב =] מלכותית כזאת =] אין על סבתא שלי יש לה סטייל חחח
בדרך חזרה מחיפה הייתה תאונה בכביש החוף החדש וסגרו אותו אז כל המכוניות בלית ברירה התרכזו בכביש החוף הישן והיה פקק ענק! ובמקום נסיעה של שעה מחיפה לרעננה הנסיעה לקחה שעתיים וחצי!!!
מעייף מאוד...
בערב תיכננתי ללכת עם חברות לסרט אבל בגלל הפקק הלא מתוכנן לא הלכתי כי אמא הייתה צריכה לעשות לי שעווה לקראת הטיול לכנרת למחרת. השעווה הייתה כואבתתתתתתת ואני לא עושה את זה עוד פעם בחיים בלי משחת הרדמה!!!
כנרת + קיבוץ (29.9):
בעבודה החדשה של אבא שלי שמים דגש על הגיבוש של כל האנשים אז הם נוסעים מידי פעם ביחד לכל מיני מקומות. בגלל שאבא יחסית חדש בחברה אני לא יודעת אם זאת הפעם הראשונה אבל הפעם הם נסעו לכנרת.
יצאנו מהבית ב8 וחצי.
הגענו כעבור שעה וחצי נראה לי.
בהתחלה אבא הציג לכמה אנשים את אמא ואותי ואחרי זה נכנסו למים. יש שם מזרונים ענקיים כאלה אבל לא מזרונים כאלה מנפחים אלא כאלה גדולים ועבים מספוג דחוס כזה! ממש כיף להיות על זה.
אחרי זה אבא, אני ועוד מישהי שאין לי ממש מושג מי זאת עשינו אבוב. אין ספק שבננה זה יותר כיף! כאן אתה ממש קופץ וזה כואב ומפחיד יותר ולא יודעת אני נשארת עם מה שאני רגילה =]
במשך רוב הזמן יצאתי מהמים ונכנסתי והיה ממש כיף!
רוב האנשים האחרים שעובדים עם אבא הם יותר צעירים, ולכן לרובם יש ילדים יותר קטנים והם כל כךךךךךך חמודים הם קטנים כאלה ובובונים! אוףףף רציתי לקחת אותם איתי הבייתה!
אחרי זה אכלנו צהריים אבל זה לא היה טעים כמו שציפיתי (ודווקא עכשיו שאני מדברת על זה אני מריחה את הריח של הארוחת צהריים שאמא מכינה יאמי יאמי)...
ואז ישבתי כזה על המזרונים שהיו שם איפה שכולם ישבנו ואז בא הבוס של אבא שלי ואומר לו שאני ממש דומה לחברה של מישהו מהחברה גם אבל שהוא לא היה שם ואז הוא קורה לעוד מישהו, מצביע עלי ושואל: "למי היא דומה?" ואז הוא ענה לו שאני דומה לחברה הזאת... ואז מישהי אמרה: "ידעתי שהיא מזכירה לי מישהי אבל לא ידעתי את מי" וזה ממש עושה לי חשק לראות את האישה הזאת אם אני כל כך דומה לה!
היום (30.9) מציינים 11 שנים מאז שסבתא שלי נפטרה אז בגלל שהיינו אתמול באיזור עברנו בבית קברות ליד הקיבוץ שסבתא שלי גרה כדי לשים זר פרחים על הקרב שלה ושל בן דוד שלי שמת במלחמת לבנון הראשונה.
אחרי שהיינו בבית קברות הלכנו לדודה שלי שגרה בקיבוץ מעוז חיים. היה ממש כיף! דודה שלי קראה לנכדים שלה שגרים שם בגלל שלא ראיתי אותם שנתיים והם כל כך גדלו! הם בכלל לא מכירים אותי לצערי =/
כשבן דוד שלי (האבא של שלושת הילדים) נכנס לבית של דודה שלי הוא הסתכל עלי ואמר: "ואת גדלה מהר מידי" חחח תמיד כשהייתי קטנה הייתי משחקת איתו בגן שעשועים שבקיבוץ .
אמרתי לדודה שלי שאני רוצה לבוא אליהם מתישהו לישון והיא אמרה שאני יכולה לבוא בכיף בסוכות אז אני כנראה אסע אליה אחרי אילת!
אני כבר מתה שהחופש יגיע אני חושבת שהוא יהיה ממש מושלם!!!
היום (30.9):
אחרי שהלכתי אתמול לישון ב9 וחצי בלילה התעוררתי ב-8 בבוקר אחרי 10 וחצי שעות שינה =]
ראיתי תוכנית של שעה וחצי על "צער גידול בנות" ועל המאחורי הקלעים וכל זה.
התחלתי לעשות את הפוסט הזה ואחרי זה נסעתי עם ההורים שלי לחברה של אמא שלי כדי להביא לה את טום הארנב שלי. יותר נכון הארנב שלי לשעבר וכנראה גם טום לשעבר כי בטח החליפו לו את השם.
זה לא שאני לא אוהבת אותו או לא יודעת מה הבעיה היא שזה לא מה שציפיתי וגם הוא ממש סבל.
ארנב, לצערי, היא חיה שלא מביעה כל כך רגשות לסביבה שלי... זה לא כמו כלב =/ אז זה ביאס אותי אבל זאת באמת לא הסיבה שנתתי אותו. הסיבה היא שאני גרה בדירה ואין גינה ואני לא כל כך הרבה זמן בחדר ,ולכן אני לא יכולה לשחרר אותו הרבה ורוב הזמן הוא תקוע בכלוב. והוא רוצה לצאת והוא סובל ומשתולל שם =/
אצל חברה שלי אמא שלי יש ילדים קטנים שישחקו איתו הרבה ויש מרפסת שהוא יכול להסתובב בה. אני בטוחה שיהיה לו יותר טוב שם =]
אחרי זה הלכנו לסיבוב באוטו ואני קראתי את הספר שלי באנגלית אני ממש שמחה שאני מצליחה למרות שיש מידי פעם מילים שאני לא מבינה אבל זה לא מפריעה להבין את הספר.
עכשיו אכלנו צהריים וסוף סוף סיימתי את הפוסט הארוך הזה...
בערב אני אלך לאלמוג וזהו...
יום טוב לכולם,
-מיכל-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
