אז אני חושבת שהגיע הזמן.
בארוחה של ערב ראש השנה (ויום ההולדת שלי) הספקתי לריב עם האחים שלי ועם אמא שלי.
פעם ראשונה שרבתי ככה עם אמא שלי.
בכיתי בשלוש שעות של אחרי הריב.
בשבוע שאחרי זה עניתי לאמא רק על שאלות שהיא שאלה אבל אחרי שבוע חזרנו לדבר שוב.
הריב עם האח הגדול שלי נמשך עד יום כיפור.
ועל האח השני לא כעסתי כל כך מההתחלה אז לא דיברנו כל כך הרבה אבל בכל זאת דיברנו.
ביום כיפור יצאתי למרות שלא כל כך רציתי עם חברות.
ממש השתגעתי שכל האנשים שאני מכירה שכמעט ולא שומרים על מצוות פתאום ביום כיפור צמים, לפעמים שמים כיפה על הראש ואפילו כמה מהם שמרו נגיעה.
אני מבינה שיום כיפור זה יום חשוב אבל אני פשוט לא מבינה למה צריך לעשות את זה!!!
לא יודעת, זה נראה לי די צבוע, אבל שכל אחד יעשה מה שבא לו.
חזרתי די מוקדם ובדרך חזרה פגשתי את אח שלי וחברים שלו וישבתי איתם קצת וחזרנו הבייתה.
ביום שני נסעתי עם חצי מהשכבה שלי לסמינר לקראת הנסיעה לפולין במשואה ליומיים.
היו הרבה הרצאות ורק חצי מהם היו מעניינות.
זה לא שהנושא של השואה לא מעניין כי הוא מאד מאד מאד מעניין אותי! אני מחכה למסע לפולין מכיתה ה'.
אבל כשמרצים לי על השואה אני צריכה שזה יחדש לי משהו, שידברו איתי על נושאים שלא ממש דיברו איתי עליהם.
למשל הייתה הרצאה על האנשים ששירתו בS.S. בדרך כלל אנחנו רגילים לשמוע על היהודים ועל המצב בגטאות ובמחנות ההשמדה אבל כאן הראו לנו צד אחר. לא הצדיקו אותם חס וחלילה אלא ניסו יותר להסביר איך הגיעו למצב כזה.
סך הכל היה בסדר.
מבחינתי השיא היה שירד גשם בלילה.
הייתי כבר במיטה ואז חברות שלי (שיודעות שאני ממש אוהבת את החורף) אמרו שיורד גשם. כמובן שקפצתי מהמיטה באותה שנייה ויצאתי לעמוד בגשם. אני יודעת שזה לא אומר שהחורף כבר פה אבל אפשר להגיד שזה אומר שהתקדמנו בצעד אחד לעבר החורף =]
וזהו... להיום
-מיכל-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
