רציתי לכתוב פוסט ערב, מין קונטרה לפוסט בוקר שכזו.

והיו לי דיי הרבה מחשבות שרציתי להעלות על הכתב, אז עכשיו, ב-3 שעות איחור אני עושה את זה.

המבחן שהיה היום היה קל יחסית לצפוי. בהשוואות המיותרות של אחרי גיליתי שהיו לי כמה טעויות פיזיקליות ממש מטופשות אבל ניחא. העיקר שזה עבר.

אחרי המבחן ישבתי עם הדנית הגאון שלי. היא הייתה טרודה במקצת ואז שאלה אם היא יכולה להגיד לי משהו "ואת לא תספרי בתור החברה הכי טובה שלי". הייתי קצת בהלם בהתחלה אבל הלם כזה של שמחה. פשוט אף פעם לא חשבתי על ההגדרה שלי ושל הדנית כחברות הכי טובות. כשאני חושבת על זה זה יכול להיות נחמד אבל אנחנו שונות מדי אז זה לא יעבוד.

רק באמצע שיעור תנ"ך נכנס לי לתודעה שהיום זה ה-17.11 ולספק האושר שלי (שאני צריכה למצוא לו שם חלופי) יש יומולדת 20. אצתי רצתי לשוקי וכתבתי לו הודעה. מיותר לציין שהעובדה שלא התקשרתי כדי לאחל מזל טוב היא בגלל שמהיום שהאקסית שלו עשתה לנו סצנות (עוד מעט שנה) לא דיברנו בטלפון.

אז הוא כתב "נשמה שלי, איזה מתוקה שזכרת. תתקשרי אליי ב 22:00 אני צריך לדבר איתך" זה לא אני רוצה, זה לא סתם בא לי, זה אני צריך.

לצורך יש משמעות אחרת לחלוטין.

כשחזרתי הביתה קיבל את פני פתק על השולחן "נא לשטוף את הקומה למטה". דאמיט! לא מספיק שאני חוזרת ב 17:00 הביתה אחרי מבחן אחד מייגע ומבחן בספרות ללמוד אליו, הם עוד מטילים עליי את עבודות הבית. דווקא עכשיו בפאקינג יום שני. זה עוד אחד מהמובנים מאליו שדיברתי עליהם ביום שישי.

אז שטפתי. יש לי אופציה אחרת?

אז אני צריכה לחזור ללמוד ספרות.

רק למי שיקרא אותי היום יש לי מחויבות להודיע. "אוֹז" שזו הסדרה הכי טובה בעולם (העונה החמישית הייתה מזמן אז צריך להזכיר) חוזרת היום לעונה השישית, קצרה ואחרונה. 23:35 ערוץ 2. אנד דונט יוּ פאקינג מיס איט!