מקסימום נתאהב

עכשיו אני מקנאה ממש

לא משנה במי ולא משנה למה.

אם יש משהו שאני שונאת, אבל מתעבת, זה להרגיש קנאה..

כוס אמק, אני יכולה להשיג כל מה שאני רוצה...

הלוואי והייתי יודעת מה אני רוצה...

עכשיו אני מקנאה, ואני בכלל לא בטוחה שהזה מה שאני רוצה..

רק בגלל שאני הכי שונאת לקנא.. אני לא אתעמק בזה יותר מידי.. כי זה חייב לעבור ומהר

אני שונאת לקנא (אני שונא דרדסים..)

מה? למה? כמה? איך? מתי?

מה יקרה אם אני אתקשר? מה יהיה אם הוא ירים? מה הוא אגיד? מה אני יענה? למה הוא יתכוון? מה אני רוצה?

אני מביט לתוך ענייך מחפש שם תשובה צולל ונופל לתהום עמוקה גברת כח רצון אהובתי השפויה את בשבילי מסתורית כמו חידה אם תפתחי את הדלת תגלי שם אשמה זה הכל רק כיסוי להמון אהבה ואני עוד אוהב אך זה טועם כמו תרופה"

איך שניצחת/ פורטיס

מפחדת מרגשות.

מפחדת להפסיד.

מפחדת לספר לך.

מפחדת מדחייה.

מפחדת ממבט המום או חסר אונים.

מפחדת להגיד לך אני רוצה.

מפחדת להגיד רק שלי.

מפחדת להגיד אני.

ים, שמיים, שמש, אני.

אני צפה ערומה במים,

גוונים של כחול נמהלים באופק.

מים מתערבבים עם שמים , וקשה להבדיל.

השמש מתקרבת להרים, היא עומדת לשקוע,

שולחת קרניים אחרונות של אור וחום,מלטפת בעדינות, ברוך.

מרגישה אותה לאורך כל הגוף, מחממת את כולו.

הקרניים ממיסות את העצמות שללי, מחממות את הדם.

אני מתחברת לגלים הקטנים – נעה איתם.

מתחילה  להרגיש את החום, עוזב לי את הגוף.

השמש כאילו שואבת ממני את כל הרוע.

הקרניים שלה לוקחות ממני את הדברים הרעים.

המחשבות  הרעות שלי שוקעות עם השמש.

צפה על מים שקטים ורגועים.

עיניים בגובה המים,

 מקבלות תמונה מאלפת

השמש שמשתקפת על המים,

 יוצרת אלפי עיגולים כחולים שמשתנים כל רגע.

יוצאת מהמים נקייה, רגועה, עם חמימות בבטן ורעב.

השמש לקחה לי את כל הצבעים השחורים, הכועסים.

היא השאירה לי רק חיוך ענק ושלווה בהמון צבעים חדשים.

חזרתי לחוף רעבה- לאוכל, לאנשים לשתיה.

השארתי את כל השחור במים,

הם שטפו והשמש ייבשה.

יצאתי לחוף נקייה.

לא נגעתי, לא שיניתי, רק חייכתי

שהתעוררתי לא היית כאן והבוקר הבנתי מה זה הדבר החזק שאמרת אתמול.

אני פשוט התאהבתי בך.