מקסימום נתאהב

שומע איך את שרה בשבילי
רואה אותך רוקדת לפני
דבר כזה במו עיני
נוכחותך היא אש בעצמותי

אצלך בחדר

אחרי שבוע מלא הצהרות,

עד עכשיו הכול היה בסדר,

או לפחות הצלחנו לשחק יפה.

על המיטה מפוזרים זוגות משקפיים.

הקלפים כבר מונחים בצד.

מתוך שאת שומטת את בגדי
גופך נכסף בכל צבעי הקשת
ואת רואה אותי רואה
וכמה את יפה כשאת נרגשת.

דיבורים ליחשושים, געגוע.

שפתיים, מילים, קירבה.

הרבה אמת ופחות מידי אומץ.

את מתקרבת אלי לאט לאט
בין לחישה למבט לאט לאט
את מגלה מי אני לאט לאט
את מגלה לי מי את לאט לאט

ליטופים, צביטות,ביסים ושוב שקט.

שיחות, כדאי או לא ומה קורה פה.

חיבוק,אחיזה, מלחמה.

מפתיע איך גופך כל כך מוכר
ואיך נוגעת נפש בבשר
מגע כזה לא יתואר
אף פעם לא היכרתי בעבר

אצבעות זוחלות מתחת לחולצה,

ציפורניים ננעצות,

המלחמה נגמרה לפחות לרגעים הקרובים.

שפתיים מתקרבות, נושקות, לוחשות, דורשות, געגוע.

את מתקרבת אלי לאט לאט
את נמסה בין ידי לאט לאט
גולשים גלים אל החוף לאט לאט
בתנועה לאין סוף לאט לאט

והדרך נסללת

והסוף כבר ידוע.