לאט לאט הפטריוטיות מתחילה להיעלם.
בניגוד לישראליות המתפרצת והגאה שאפפה אותי לאורך השנים, אני מתחילה למצוא די הרבה פרצות בחומת הציונות ששמרה עלי ישראלית גאה ומרוצה.
אני מוצאת את עצמי יותר ויותר חושבת, מחפשת ובודקת אופציות לעוף מפה וכמה שיותר מהר....
זה כמובן יצטרך להידחות עוד סמסטר, אבל זה ייקרה.
הלחץ לעזוב את הצפון הדחוק כבר מראה את אותותיו, אבל האלטרטיבות נראות מזוויעות עוד יותר.
ת"א היא אכן עיר נהדרת- לבוא פעם פעם בחודש... להודות שאני לא גרה שם ולברוח.
הערים שמקיפות אותה אפורות מידי.
המושבים מסביבי נראים כברירת מחדל לא רעה בכלל אבל...
הכול נראה אפור מיד, קטן מידי וסתם מידי.
איך דברים משתנים פה בקצב...
ארצות הבית מתחילה לסתמן כאופציה עדיפה מכל אלו שנפתחות בפני. אפילו אני בשוק מעצמי.
אני? לגור בארה"ב?? אני??
כנראה שכן...
עכשיו רק נותר לי לחסוך כסף. יש לי סמסטר שלם.
בהצלחה.
אם למישהו יש מושג מאיפה מתחילים לברר על לימודים בארה"ב אני אודה לו מאוד על העזרה.
*** עוד 5 דקות מתחיל השיעור האחרון של הסמסטר והיחיד שאני באמת מגיעה אליו. אח"כ פגישה בטאטאמי- הסושי הצפוני האגדי עם ההודית והכלה... יאללה שייגמר כבר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
