מקסימום נתאהב

אני לא חושבת על המוות בכלל,

לא יוצא לי.

אני יודעת שיש כאלו שמתעסקים עם זה הרבה אני לא...

אולי בגלל זה תמיד כשזה קורה, זה מרגיש הכי לא צפוי בעולם,

כאילו זה קורה לאנשים אחרים, לא לכאלו שאני מכירה.

אחד האבות שלי נהרג היום.

תמיד כולם אומרים שיש לנו ארבע אבות- אבא שלי ועוד 3 החברים הכי טובים שלו.

מאז התיכון ועד עכשיו הם גרים כולם באותו רדיוס 5 דקות באוטו בלי רמזורים בדרך.

הם התחתנו עם אותן 4 בנות שהיו גרות גם כן באותו רדיוס מכולם בדיוק,

והולידו ילדים בשני גלים- תמיד צחקנו שאנחנו תוצאות של אורגיות המוניות.

ותמיד כולם יודעים מה קורה אצל כולם- גאים על אותם, מתאכזבים מאותם דברים.

אחד מהם נהרג היום.

יש לו בת בגילי ובן בגיל של אחי הקטן.

היא לומדת, הוא חייל.

תוך 4 דקות מההודעה כולם התאספו אצלם בבית.

ההורים שלי המומים, החברים גם כן.

גם אני.