מקסימום נתאהב

הגעתי למסקנה שחשוב לסגור דלתות, רק ככה יכולות באמת להיפתח חדשות...

נשמע כמו ממבו ג'מבו של איזה רוחנית ממורמרת..

או משפט מאיזה ספר בסגנון ה-2687 עצות לחיים מאושרים.

בולשיט.

קשה לי עם זה.

קשה לי לשחרר דברים כשהם נגמרים,

גם אם זה קרה בהכי לא פתאומיות שיש,

גם אם זה היה הכי צפוי,

עדיין קשה לי...

כמו שזה נמשך שנה עם הצעיר....

עד ההחלטה הגורפת להפסיק הכול,

ולתת צ'אנס לעצמי שוב.

אולי ביחסים האלה לא נותר אפילו לא סנטימטר בריא בשבילי,

ובטוח ראו את זה כבר קודם,

לי זה לוקח זמן.

גם לסלוח לעצמך זו אומנות שצריך ללמוד,

לי מאוד קשה...

נדמה שאני מאוד מקשה על עצמי ומתייסרת על הרבה.

נראה שלאחרים יותר קל.

גם לדעת לקחת התחלות לאט...

אין לי סבלנות.

או שכן או שלא,

או שהמשחקים האלה עושים לי כאב ראש...

או שפשוט אני דפוקה לגמרי...

אם תשאלו מתי הופיעו כל הסימפטומים הללו, אין לי מושג.

איפשהוא בדרך האחרונה, הם נאספו אלי

ואפשר להרגיש את נחת זרועם בכל שלב וצעד...

כאילו אני כותבת על מישהי שאני בכלל לא מבינה.

בכלל לא מתחברת,

צריך להתחיל מחדש,

דף חלק.

להשאיר את כל הבלבול מאחור ולהתחיל לעשות.

לא לוותר, לפרגן, לעוף שוב.

כן אה.., יצא פוסט מלא בולשיט.

רק שתדעו שהכול נמצא כאן.

היום היה יום תענוג...

חומוס ים וקפה.

ללמוד, לעצור, לחשוב, לאט לאט, לאט לאט.