מקסימום נתאהב

ממש בא ל לעצור את הכול, ששום יום לא יזוז, ששום שניה לא תעבור.

רק ככה לקצת.

המרוץ המטורף אחרי שום דבר, כי כלום לא מעניין כבר סחט ממני את כל הכוחות.

הימים האלו שעוברים בלי ששום דבר קורה או ייקרה, כי שום דבר גם לא קורה מעצמו, מתישים יותר מהכול.

הכלום הזה יכול לחסל...

אז איך אני עדיין שם?

כי כל יום זה נדחה למחר...