זו לא עייפות, זו פשוט עצלנות.
בעצם, לא עצלנות, זו פשוט עייפות. נשמע הרבה יותר טוב.
לעצמי.
השבוע ראיתי אחרי הרבה זמן את הטרמפיסט שיש לי לחתונה של תותי ביום ראשון- עוד אחד מהעבר...
אני לא ממש מבינה בתקופה אחרונה, איך כל העבר שלי חוזר בקצב יותר מידי מסחרר.
פשוט כולם. כמו איזה מצעד אימים.
ובאורח פלא כל אחד מעורר רגשות אחרים, ואחרי כל כך הרבה זמן כבר עוברים כל הכעסים. נשאר רק הגעגוע.
עד שגם הוא חולף...
להפגת הבעסה, השתמשתי בנשק הכי מיידי- קניות.
3 זוגות מכנסים וחגורה.
וקיבלתי שרשרת מתנה.
הבעסה בהפוגה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
