התחלתי לקרוא פוסט של מישהו,
אחרי השורה השניה, הבנתי כבר שהוא מבין.
חיפשתי עם העניים לראות בן כמה, אין גיל.
המשכתי לקרוא וכל כך הזדהיתי, עם הבלבול, סוג של החמצה,
משפט חכם על פוטנציאל וחלומות ורצונות וזמן מבוזבז.
ואני קוראת ומתפללת לגלות שהוא בגילי. (לא יודעת למה...)
וממשיכה לקרוא עוד קצת, ומסתבר שהוא מבולבל עם ילד... עבודה ובטח גם הלוואה או שתיים.
לי אין.
אז למה אני ככה...
לי יש אותי, ואין לי עבודה, הלוואה או ילד.
אבל יש לי דברים אחרים.
ההוא שקורא לי בקלפים, אמר לנחות קצת. ככה אמרו לו הקלפים.
שלמימוש של הפנטזיה יד עוד הרבה זמן אבל אולי כדאי לעשות קצת דברים.אמיתיים כאלה.
אוף... למה קראתי את הפוסט ההוא.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
