פתאום הכול מתחיל להתחבר לתוכנית אחת...
איך לא חשבתי על זה קודם או לפחות למה לא באותה רצינות..?
יומיים של חפירות עם קטנטנן בטלפון והרבה נפילות באמצע, בינהן.
בשבועיים הקרובים אני נוסעת לחו"ל, לעבוד הרבה- לעשות קצת כסף אמיתי.
לעבוד איזה 3 חודשים ולעשות המון המון כסף.
ואז לטייל קצת.
זה בדיוק מה שהרופא רשם.
אני חייבת לעוף מפה.
חייבת להתרחק קצת, חייבת לצאת מכל הבאלגן, כי אני כבר מתחילה לשכוח למה זה הנקרא הבית שלי, ולמה דווקא כאן.
הכול מאוד רגיש עכשיו...
הכול ממש ממש נהייה מבולגן.
אנגליה נמצאת בראש הרשימה, אחר כך אירלנד או ספרד.
ואי אני כבר לא יכולה לחכות ללעוף מפה.
כאילו רק עכשיו אני מבנה את הפתרון שחיפשתי כל כך הרבה זמן.
השלווה.
במקום לעבוד פה עבודה מסריחה ולנסות לחסוך כסף שתמיד אבל תמיד מוצא לעצמו דרכי מילוט שלא היו מביישים אף מרגל או קוסם בעולם.
לעבוד במקום אחר, בעבודה מסריחה, אבל לקבל עליה הרבה יותר כסף ולנסות לחסוך כסף.
להיות תאילנדית לעוד קצת זמן, אבל לפחות זה ישתלם הרבה יותר.
ואפשר לטייל...
והכי חשוב זה שאפשר לטייל!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
