מקסימום נתאהב

אחרי 8 שנים, אמא שלי שיכנעה אותי לרדת איתה לאילת.

אני,היא ועוד חברה שלה.

כבר עברו 8 שנים מאז שהייתי פה בפעם האחרונה כדי להתארח בעיר ההזויה הזאת.

8 שנים היא הייתה תחנת דרך מצויינת בדרך לסיני וגם בחזרה.

ביקור קצר בד"כ, רק כדי לקנות דברים לפני שיורדים, או אפילו יותר מזה .. רק לתפוס מונית מהגבול או בחזרה.

לאילת לא קורה כלום. היא לא משתנה ונראה שגם האנשים בה לא משתנים. הם אמנם מתחלפים אבל ערסים תמיד נשארים ערסים.

גם סטלנים.

העיקר שיש פה שמש תמיד, גם שבבית יורד ברד מטורף.