מקסימום נתאהב

אני שיכורה ומלא..

ולא יהיהלי כוח לבדוק את הפוסט הזה .

אז תהיו מוכנים לזה... הפוסט יהיה מלא בשגיאות כתיב..

ככה זה כשאתה שיכור וגם דיסלקט, אי אפשר לברוח מזה.

על הבר.. מעל לשכונתית... ככה זה בפרובינציה, הכול מאוד קרוב.

הבר החדש "הכי מגניב" בשכונה נמצא מעל השכונתית, בן דוד ברמן שם, התאום שלו חזר היום אחרי שנה וחצי שהוא לא היה פה.

מלא  התרגשות.

ככה זה במשפחות אשכנזיות... יש קצת בני דודים וכולם מרגישים כמו אחים.

אנחנו בסך הכול 5. 2 אחים ועוד 3 בני דודים.

אז השכונתיתי היייתה סגורה- ריסוס קוראים לזה.

בא לי לבכות.

למרות שקומה אחת למלעלה לא היה ממש רע.. אבל בכל זאת..

המקום הרבה יותר גדול מהשכונתית.. ועדיין היו 3 זיונים על הבר.

מסקנה: אין לאן לברוח..

חייבים לעוף מפה וכמה שיותר מהר יותר טוב.

קשה לי לכתוב. אני שיכורה..

כמה שיכורה?

הרבה!

בקבוק יין וחצי לבד.

2 צ'ייסרים ג'יימסון.

ליטר גולדסטאר

ועוד כל מיני שטויות.

זה הרבה לא?

הרבה כן!

לא יותר מהרגיל.. אבל משהו בערב הזה גרם לי לזחול הבייתה, ועוד משהו אחר גרם לי להיות ערה ולכתוב לכם.

אני נחנקת פה...

משהו שרק אנשים שחיו במקום גדול ואז עברו למקום קטן יכולים להבין...

פה.. אף אחד  לא מבין אותי.

** ורק שתדעו.. סופית! שאני אחות של כלבים לא  של חתולים.