הייתי שם, שנחאי, מוקפת אנשים שאין כאן.
איך תמיד דברים שמתחילים בפחד גדול מתגלים הכי משגעים, הכי מושכים, הכי בית.
שנחאי- סוף העולם שמאלה, הרגיש הרבה יותר בית, מהרבה מקומות אחרים,קצת יותר הגיוניים להרגיש בהם בית.
איזה מוזר זה שדווקא במקום שהכי קל שיזכרו את הפנים שלך, כי אין הרבה כמוך, היו בטוחים שבהרבה מקומות שכבר הייתי בהם או שהם מכירים אותי מאיזשהו מקום.
9 וחצי בבוקר. היום הרביעי להתחבאות שלי בבית.
זה מרגיש מאוד נוח שאף אחד לא יודע שאני כאן.
התחלתי לשלוח קורות חיים לחברות בשנחאי. גם ישראליות וגם לא.
נראה מה יהיה...
Wish me luck
שבוע טוב.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
