מקסימום נתאהב

נו מה?! אם כולם כן ורק אני לא...

לא יהיה כדבר הזה.

אז עכשיו גם אני.

למרותש אני פה כבר עוד מעט 4 שנים (אם מחברים את שני הבלוגים..) וקשה לי להאמין שאחרי כל הפרוייקטים האלו יש עוד דברים לחדש, אבל לטובתי ייאמר שבטח אף אחד לא זוכר מה הוא קרה פה לפני יומיים שלא לדבר על הפרוייקטים האחרונים. ואם אז סו מי...

1. אני מכורה אמיתית לחירבונים של בוקר. אם אין נו אתם יודעים..., אין מצב רוח.

2. אחד הדברים שאני הכי אוהבת לאכול זה פלפלים ממולאים עם בשר ואורז ואז לשפוך עליו מלא שמנת חמוצה.... ככה זה רוסים. אין מה לעשות.

3. בגיל 6 כשעברנו מהקריות להרצליה, ביום הראשון בדרך חזרה מבית הספר איבדתי את הדרך הבייתה. זה כשלעצמו סיפור מאוד עצוב כי עד היום אני זוכרת איך הייתי מבולבלת ובלחץ. המצחיק הוא שלבית שלי ולבית ספר הייתה גדר משותפת.

4. אני נוטה לאבד חפצים במקומות שאני מגיעה אליהם, או פשוט לשים אותם במקומות מוזרים שאף אחד לעולם לא יחפש שם. החפצים שהכי נאבדים לי הם: פלאפון, משקפיים ומפתחות של אוטו. המקומות המוזרים ביותר שהם נמצאו עד עכשיו היו: מקרר בעבודה, מקרר בבית.

5. כן גם עכשיו איןלימושג איפה הפלאפון שלי, ונגמרה לו הבטריה, אז גם אי אפשר להתקשר אליו. מה שאומר שיש לי תעסוקה ל3 שעות הקרובות.

ולסיום תמונת חיוכים בהשראת הנוסטלגיה שרצה אצל ללי...

זה לא אחי, זה החבר הכי טוב של עד היום. פיצי.