מקסימום נתאהב

איזו תקרית מוזרה עם ללי היום במסנג'ר, הביאה אותי לרצות לכתוב על אחת התקופות הכי יפות בעולם, הקיץ של סוף יב'.

התקופה הכי רגועה, הכי נטולת בעיות. בדיוק לפני איטליה ולונדון, בדיוק לפני הצבא, קצת אחרי המונדיאל של 98. בדיוק כשלכולם נהיו מכוניות, בדיוק בתקופה כשהדילמות הגדולות היו לאן ללכת אחרי עבודה. איפה לשתות את הקפה. כי האר קפה הקטן בטח מפוצץ ושאר המקומות כבר נהיו משעממים.בתקופה שהים הפך להיות הבית של כולם.

הימים הם ימי קיץ והבגרויות כבר מאחורינו, חברים טובים פתחו פאב הזוי בחוף השרון בהרצליה. וככה מצאנו את עצמנו יושבים בפאב שלהם כל הערב.

הפאב היה ערבוב מוזר בין הגישה המינימליסטית (תרוץ לאנחנו ילדים קטנים ואין לנו כסף להשקיע) , בעצם זה לא ערבוב מוזר של כלום. זה היה רק זה.

אז היינו שם אני ועוד כמה חברות, כמעט כל ערב.  הקירבה לבעלים של המקום והעובדה שלא ממש היה אכפת להם אם נשלם או לא העיקר שנבוא, הפכה את הבילוי להרבה יותר וגם השאירה את הכסף בארנק ללכת לבזבז אותו אחר כך בפאבים או מועדונים אמיתיים.

באותה תקופה האזימוט היה ה-מקום המושלם, והמועדונים ההזויים של הקיבוצים היו רק בתחילת הדרך.

הקרבה של הפאב לים חסכה לנו את הנסיעה הבייתה אחרי כל יציאה וחזרה לים... פשוט היינו נשארות שם. זולגות לחול ונדרמות אחר כך.

סדר היום של אותה תקופה היה נהדר- תקופה מעולה נטולת דאגות.

ים- עבודה- פאב- פאב אמיתי וחוזר חלילה.

זהו... הנה עברה עוד נוסטלגיה... חבל שאין לי תמונות

בעצם. יש.

   עד כאן.