מקסימום נתאהב

ראיתי בסטט' (כי יש לי פרו, יש לי פרו) שמישהו חרש לי הבלוג, עבר פוסט פוסט. נכנסתי באקראי ככה לאיזה דף וראיתי שזה פוסט שמאגד כמה קטעים מהבלוג הישן.

אני קוראת את הקטעים האלה, ויש שם הרבה קטעים שקשורים אליו, אל האקס, הצעיר בכינויו בבלוג הקודם.

עכשיו אני יודעת קצת יותר ממה אני כל כך מפחדת...

אני מפחדת שזה לא יגיע, שזה לא יחזור על עצמו, שאני לא אמצא את האיש שיגרום לי לחוש אליו רגשות טוטליים, עוצמתיים, מטורפים. ועוד יותר מפחיד שזה לא היה הדדי.

קוראת קטעים שכתבתי, אמנם קצת קיטש, אבל יודעת שמאז לא התבטאתי ככה  לגבי שום דבר, או לגבי אף אחד. לא היה לי הצורך לבחור במילים כאלו שאומרות הכול- מילים אמיתיות שרוצות להגדיר תחושה מדויקת של אושר, של ביחד, של בטחון, של שמחה.

אני לא משלה את עצמי, אני יודעת שהרבה מהרגשות האלה היו מוטעים או לא בריאים בכלל בהקשר של שנינו, אני יודעת שהחיבור הזה לא היה גולת הכותרת של שום דבר בחיים שלי וגרם להרבה עוגמות נפש, אבל עדיין הייתה שם עוצמה ממכרת.

ואולי זה מביך כל הזמן להשוות ואולי בכלל כשמתבגרים, הרגשות האלה מחליפים פנים, משתנים כמו גם העוצמות.

אני כל כך רוצה להיות מסוגלת להשתמש במילים הללו שוב, כדי לתאר מצב, אני כל כך רוצה להיות במצב הזה שוב, כדי לרצות לתאר אותו, כדי להתפעם מהאושר,ולשמוח מההתרגשויות הקטנות ולאהוב את הגדולות ולחשוש קצת מהמחר, ולרצות שכל רגע ימשך לנצח ולכעוס על השעון כשהוא זז...

ולחפש מילים ולא למצוא כאלו שיתארו את ההרגשה ולהיות מאושרת כששום מילה לא מתארת באמת, כי הכול נראה מקטין וממזער את הרגע, הכול נראה חיוור ליד האמת.

פעם היה קל להיכנס לבר, לשתות, לראות, לרצות, לקחת, להביא הביתה, לגרש, ללכת לישון.

היום הקלות הזו נראית לי מזעזעת. ועם כל הצחוק שבדבר אולי הפעם ההתנזרות לא תראה מסובכת כל כך, היא פשוט באה לבד.

בכלל לא מוזר לי לכתוב את המשפט הזה, וברגעים אלו אני ממש מאמינה בו, חיה אותו, כי אני יודעת שזו הרגשה שגדלתי אליה, צמחתי לכאן.

המחשבה על גופות שנוגעים באקראי ומתחברים רק לערב, נראית לי סתמית חלולה ופוגעת הרבה יותר ממספקת.

אני רוצה להיות חזקה ובאמת לדבוק באמת הזו, כי מאוד קל במיוחד לי ללכת שבי אחרי כמיהות הגוף ותביעות הבטחון העצמי להוכחות תמידיות ומיידיות- אבל נראה לי שכבר הבנתי שזה עושה טוב רק לרגע ולא משנה כמה מחמאות יבואו אחרי המספר.

אני מקווה שלהתגבר על עצמי כבר לא ייקח כל כך כוח, כי עצמי קצת השתנה. אולי אני עצמי החדשה שהולכת  ונרקמת וייקח לי קצת זמן להכיר אותה, תהיה הרבה יותר נעימה לי, הרבה יותר תורמת, הרבה יותר שווה.

אולי הפעם יהיה הרבה יותר קל לעשות דברים נכון, זה מרגיש כאילו השדים שפעם היו פוקדים אותי תמידית היום כבר מגיעים פחות. אולי הם עברו להתעלל במישהו אחר.