היי, בוקר טוב.
זה נכתב אתמול בלילה פשוט ההאינטרנט היה מת עד היום בבוקר.. ובגלל זהמצב לא השתנה בכלל. אז
יש לי גולה ענקית בבטן, בעצם זה יותר דומה לערמת חרא.
איך אני יודעת?
כי אני עשיתי אותה בעצמי לעצמי- לבחור, לתותי ולשחורה...
ככה זה, שיודעים איך להסתבך בצורה מקצועית, אבל לא ממש סגורים על איך יוצאים מזה אחר כך.
כשאני חושבת על כל מה שרואה, ישר עולה לי הסצנה מבוראט, שהוא שובר חנות שלמה של חרסינות וכל מיני, ככה בלי כוונה ובלי בלי לרצות.
ככה נראים ה-3 ימים האחרונים, טעות על גבי טעות, על גבי טעות. (על גבי טעות) ככה בעצם נראה הזמן שלי מהרגע שחזרתי לארץ.
אתמול נסיתי להוציא סליחה ראשונה. והיא נראתה כך.
כשאני קוראת אותה עכשיו, היא בכלל לא מוצאת חן בעיני.
אבל זה שנשלח.
אני מנסה להירדם ולא מצליחה,מלא מחשבות מסתובבות בראש.
אני חושבת המון עליהן על כמה פגעתי בהן, אני חושבת המון עליך.
כמה פגעתי בך וכמה הורדתי את עצמי בעיניך, בעיני זה הרבה יותר גרוע מאלפי דברים אחרים.
ראית את הצד הכי מכוער שלי, אין יותר מכוער מזה.
להתחיל להתנצל אני אפילו לא יודעת מאיפה, כי יש כל כך הרבה על מה.
בעצם גם אני לא כל כך יודעת על מה להתנצל קודם- על השקר, על זה שהיית מעורב באלגן, על זה שחשפתי אותך לשטויות וגועל נפש, רק תבחר.
אין לי מושג מה חשבתי וגם אין לי מושג מה עבר לי בראש או אם חשבתי שזה לא יתגלה ואני אוכל להמשיך באשליות הדפוקות שלי.
אני רק יודעת שחזרתי לא טוב, חזרתי הפוכה, המומה מפוחדת וליוו אותי כל מיני תחושות שלא הרגשתי אף פעם ואני גם מקווה שלא יחזרו שוב לעולם.
בכל מקרה רק רציתי שתדע שוב, שאני מאוד מצטערת...
אני לא יודעת אם תוכך לסמוך עלי שוב אי פעם, או לראות אותי באותו אור כמו מקודם, בכל מקרה אני מקווה .
אולי זה ייקח קצת זמן, אבל אני אוכיח להן ולך שזה הכול היה תוצאה של הרבה בלבול מהול בפחד משתק שאין לי מושג מה המקור שלו ומאיפה הוא הגיע, אבל הוא היה שם.
שוב זה נשמע באוזני כמו ערמת תירוצים או ניסיונות עלובים להסביר סיטואציה, אבל אני מקווה שאתה מצליח לראות מעבר.
אתה חשוב לי בתור האיש החכם שאתה, הדואג האוהב שאתה.
אני מקווה שאיכשהוא מתישהוא, הזמן יצליח להכהות את מה שהיה ואולי נוכל לחזור לבלות ביחד, לדבר, לחלוק ועוד כל מיני דברים שחברים עושים.
אני אוהבת אותך מאוד ואתה חשוב לי ממש... הרבה מעבר אולי למה שאני אצליח להסביר לך או שאתה תצליח להבין. לא יודעת, יש משהו בחיבור שלי אליך...
היום בלילה הייתה שיחה שנראתה כך,
הוא אומר/ת:
אין לי הרבה מה להגיד על המייל שלך
אני אניאני אומר/ת:
לא ציפיתי
הוא אומר/ת:
את רוצה את האמת?
אני אניאני אומר/ת:
קח את הזמן שלך....
אני אניאני אומר/ת:
אהה.. ברור
אני אניאני אומר/ת:
?
הוא אומר/ת:
אני חושב אם זה הזמן להגיד מה שיש לי
אני אניאני אומר/ת:
אני זזה מהמחשב... בכל מקרה אם יש ך משהו להגיד, אולי תעדיף להגיד אותו בטלפון,
אני אניאני אומר/ת:
ליל הטוב
הוא אומר/ת:
זה העניין
אני אנא אומר/ת:
שאתה בכלל לא רוצה לדבר איתי.. הבנתי את זה נראה לי לבד כבר
הוא אומר/ת:
בואי נגיד את זה ככה, שאיתי לא משחקים משחקים ולי לא מספרים סיפורים.
ואחריה הפסקתי לנשום.
ניסיתי ללכת למיטה, אבל אני לא מצליח לשכב בה אפילו, שלא לדבר על לישון.
מה עשיתי?????
איך עשיתי את זה???
כמה חוסר בטחון וגועל צריך כדי להוריד בן אדם כל כך למטה, מול האנשים שהוא אוהב, שהוא מעריך ומעריץ.
איך מסדרים עכשיו הכול?
זה נראה די אבוד.
הבטן מתהפכת כמו מכונת כביסה והסיגריות לא מצליחות להכבות לפני שהבאה כבר נדלקת.
הראש מסתובב ואני די בטוחה שחסר לי אויר.
אני גם די בטוחה שחסר לי שכל...
אני גם די בטוחה שהמשפט- חסר לי אומץ, כבר לא תופס.
עם כל רגע שעובר, האומץ שלי רק גדל, לעשות משהו לסדר את כל הבאלגן, להביא את עצמי למצב שקט, בלי חרדות ובלי מחשבות...
לילה אחד לישון בשקט, ללכת לישון עם חיוך ולהתעורר ככה..
לישון לילה רצוף- בלי חלומות על נחשים שחורים- קוקולה אמרה וצדקה- זה מראה על שקרים.
אני מרגישה שאני משתגעת, מצד אחד והצד השני זה מעולם לא היה נראה ברור יותר.
לאן החוסר בטחון והצורך שלי להיות תמיד ראשונה, מוביל אותי. איך אני יכולה ללכת אחריו ככה ולתת לו לשלוט בי, בלי להראות שום סימן של כוח ולהתמודד מולו.
לשחק משחקים כפולים מול אנשים. חזקה, יודעת, שווה, חכמה, מוצלחת. חחחחחחחחח
כמה הכול רק משחק.
איך כבר שנים... אף אחד לא יודע כלום. לא יודע באמת. לא באמת רואה את התמונה השלמה... אני לא באמת מראה.
חוץ ממנו. וגם את זה פיקששתי.
איך? איך לעזזאל...
ואת זה אי אפשר יהיה לתקן. זה מת.
אוף ולמה דווקא עכשיו האינטרנט מת. מת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
