מקסימום נתאהב

סוף כל סוף הבטן התרוקנה.

4 שעות במוזס, 3 בחורות וכמה המבורגרים והכול יצא.

הם אמרו שאני לא מעריכה אנשים,

אני אמרתי שאני לא כל כך מעריכה את עצמי.

הן הושיטו יד לעזרה ואני בפעם הראשונה למדתי לקחת.

הן היו קשוחות ורכות והכי אמיתיות שיש ובפעם הראשונה זה הרבה זמן גם אני.

סיפרתי להן הכול- גם על הדברים שלא היו שקר אלא פשוט לא סופרו עד הסוף.

קיבלתי זכות להתחיל מחדש, זכות ששווה זהב. קיבלתי גם כמה עצות וכלים ובעיקר חיוכים שבגלל שלקח להם הרבה זמן להגיע היו הכי אמיתיים.

הנסיעה הלוך הייתה שונה מאוד מהנסיעה חזור. בעיקר במצב רוח ובמחשבות שחלפו.

הן אמרו דברים שאף פעם לא חשבתי שחשוב לי לשמוע או שבכלל היו חסרים לי ועוד כל כך.

הן חיבקו ולא חנקו. הן הקשיבו ולא שפטו- רק גיחכו על העכברים שנהיו הרים.

ומעבר לכך אין הרבה דברים חשובים.

הלילה הולכים לישון

לילה טוב.