אם הייתם יודעפ כמה פעמים ביום אינ מתחילה לכתוב פוסטים ואחר מאבדת את הסבלנות שלי עליהם.
וזה לא שיש לי מה על מה לכתוב, אבל בפעם הראשונה, לא תשמעו אותי מתלוננת על השיעמום אלא מברכת עליו.
כנראה שאחרי כל סערה חייב להגיע שקט ועדיף לא לנסות לשלוט עליו , אלא רק לחבק אותו ולהעריך אותו.
אני עובדת כמו חמור תאילנדי ובגלל שעוד לא מצאתי דירה נורמלית בהרצליה,אני גם מבלה את רוב ימי ברכבת ישראל. נוסעת ומתעצבנת. (פוסט עצבים וקטעים מהרכבת...נרקם לו לאיטו)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
