מקסימום נתאהב

שישי בערב, הרבה התלבטויות אם לצאת או לא.

מרוב פחדנות הבאתי את אף גדול לבליינדייט גם, גם ההוא מצידו היה שמח שידידה שלו ועוד כמה חברים הצטרפו.

אחר כך באו גם ת' ועוד חבר טוב.

שיחה קצרה עם ת' הזכירה משהו שלא רציתי לזכור וכנראה זה הןדחק המון המון.

הוא סיפר  לי על שיחה שהייתה לו עם החבר הטוב.

רון אמר לו שהוא היה בפאב עם ידידה אחרת והיא לא עזרה לו להביא איזה טלפון של איזה כוסית.

הם הגיעו למקסנה שצריך לצאת רק איתי במקרים כאלה. כי אני עושה את העבודה.

ת' סיפר לי שאפילו כשהיינו עוד יחד, קרה לנו שפעם היינו באיזה פאב ואני התנדבתי ללכת להביא לו טלפון של איזה מצלרית כוסית.

בהתחלה הייתי המומה וניסיתי להתווכח עם הזיכרון הזה, כי הייתי כל כך מאוהבת בת', אבל שכחתי שגם הייתי ילדה צעירה וטיפשה ומצד שני זה די תאים לי למתוח גבולות ככה.

ת' סיפר שזאת הייתה נקודת המשבר ביחסים שלנו, כי אז הוא הבין לאן אני חותרת ולאן הוא.

אוף.

אוף.

אני עשיתי את זה?

כמה טיפשה אני יכולה להיות ומסתבר שאני גם לא משתנה.

זה בערך כמו הסיפור עם הבחור והשחורה.

וזה  קרה רק לפני חודשיים.

מה שמראה כי שום דבר לא השתנה וכנראה זה גם לא ייקרה...