כרגיל אני לא מציחה לקום מהמיטה.
אין מה לעשות ככה זה כשעובדים כל השבוע וגם יום שישי...
לתקופה הזו יש נטיה להיות מאופיינת בהרבה אלכוהול ורחמים עצמיים.
החבר הכי טוב של החתן היה חתיך, אבל לא מראה סימני התעניינות.
מבאס.
גם אתמול.
בשכונתית.
הרבה אלכוהול, מלא פרצופים מוכרים, אף אחד מהם לא נראה מושך במיוחד...
זה נראה כאילו נגמרו האטרקציות בצפון.
נראה כאילו כל ביצה הזו שחיה כאן, מתנהלת מאוד באיטיות.
דרוש חופש.
דרוש סיני בדחיפות (המקום, לא איזה מלוכסן עיניים)
דרוש איזה חתיך הורס ברמות מטורפות לבלות איתי את החופשה הזו..
בעצם דרוש זיון קבוע.
או סתם שיהיה ממש טוב וישאר קצת באזור.
ה-3 הקודמים, אלו שבסביבה, כבר מתחילים לשעמם.
ממש לשעמם.
וגם אני מתחילה לשעמם את עצמי.
עד כאן.
אהה ודרך אגב הייתי בעד ארגנטינה, למרות שמתי כסף על גרמניה..
צדקתי. אבל הלב כבד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
