[לא מסודרות לפי סדר כרונולוגי ואין להם ממש חשיבות, אז בטח שהן לא מסודרות בצורה כלשהי].
נמאס לי קצת מWOW, אפילו שיכול להיות שזה מה שאני אעסיק את עצמי בו כשאני אסיים עם הפוסט. [אני עדיין זוכר שזה נקרא פוסט!] לשוטט בצ'אטים השונים גם כן לא כ"כ בא לי, ופורומים כבר מזמן הפסקתי לקרוא. כל האנשים הוירטואליים שאני מכיר ניתקו איתי קשר או הלכו לישון כבר. אין לי ספר לקרוא, כולם בבסיס.
בשעה 2 בלילה יש רק סרטים על סינים בערוצי הסרטים של הוט, וחלק ניכר מהם הזוי למדי. במיוחד אלו שצולמו בשנת 67'.
היא התקשרה אלי הבוקר להגיד לי שהיא שומעת ברדיו שיר שאני אוהב. זה סימן טוב, לא? אני אגב, הייתי דיי בטוח שחלמתי את זה, ואפילו שאלתי אותה אם זה באמת קרה או היה זה חלום.
הוא אמר לי לנסוע לבקר אותה בבסיס מחר. אני לא חושב שאני אפעל לפי עצתו, אפילו שממש ממש בא לי. זה יהיה מוזר מדי.
בכלל, כל המצב הזה הזוי. אנחנו לא במצב להיות בקשר, אפילו אם היא הייתה מעוניינת, שזה משהו שמשום מה יש לי בעיה לברר.
נכנסתי בטעות לבלוג הקודם שלי, שבו כתבתי כמה אני רוצה לצאת לקורס מ"כים ולהיות קצין אח"כ. אחרי כ"כ הרבה זמן [שנה וקצת!] אני עדיין מרגיש שזו הייתה החלטה טובה.
הוצאתי את הגיטרה לנגן קצת, אחרי שנים שלא נגעתי בה, וגיליתי שהמיתר החמישי [היחידי שאין לי ספייר] נקרע בצורה מזעזעת. הלכו התוכניות לקחת את הגיטרה לבסיס ביום ראשון ולנגן עם תומר בשתי גיטרות.
אני עדיין חושב עליה. ועל זה שאני מתנהג כמו בשיר של סיסטם - I have a problem that I cannot explain, I have no reason why is shouldn't be so plain - have no answers but I sure have exuses, I like the reason why I'm feeling so confused... [מאולתר מזכרון, יכול להיות שאני טועה במילה או שתיים...]
השעה 3 בלילה ואני עדיין לא רוצה ללכת לישון בכלל. ואין לי שום דבר אחר לעשות פרט ללישון. ולחשוב. על... בעיקר עליה. הצלחתי להדחיק אותה מהראש, ואפילו להיפגש עם אחרת אתמול, והיה לי ממש כיף - ביליתי איתה [האחרת] במשך כמעט שלוש שעות, אחד על אחת בפארק ליד הבית שלה. רק אני, היא והנרגילה. היה ממש כיף. היא אפילו הזמינה אותי לראות אצלה סרט היום. לא יצא, שזה דווקא חבל. אבל אז היום בבוקר היא התקשרה וגרמה לי שוב לחשוב עליה.
זה לא יילך. גם אם זה הדדי, וזה בספק, זה בחיים לא יעבוד. היא גרה רחוק מדי והמשותף ביננו מועט מדי. אי אפשר לקיים קשר במצב הזה... בטח לא כשאנחנו גם כל הזמן ביחד בצבא, עובדים ביחד.
אבל, אבל, אבל... אולי?
הסינים האלו ממש מוזרים כשאני חושב על זה. הסרטים שלהם מוזרים מאוד.
עם זאת, אני מבין אותם נהדר, להבדיל מאנשים אחרים.
אני לא יודע אם כדאי לי לשלוח את הפוסט או למחוק אותו. שזה משהו שמשותף לכל הפוסטים שכתבתי אי פעם, אני חושב. כנראה שאני הטיפוס שכותב למגירה.
או אחד שלא כותב. גם יכול להיות.
עברתי שוב על הפוסט ואני רואה שאני בעיקר חושב עליה. שזה משהו שידעתי עוד לפני שכתבתי את הפוסט, אז אולי הוא לא סידר לי את המחשבות כמו שקיוויתי שהוא יעשה. הוא בעיקר הראה לי שאין לי מושג מה לעשות, ואני כנראה אתן לזה להמשיך מעצמו ולהגיע לאן שזה אמור להגיע.
זהו, מספיק.
נינוס. [לפחות את החתימה לפוסטים אני יכול לשמר, אה?]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
