[זה כיף, כל הקטע הזה של לרשום מחשבות באינטרנט. אני רק מקווה שאף אחת מהמעורבות בעניין לא תקרא על זה. אף פעם.]
המחשבה הדחופה ביותר: וואו. אני לא מאמין שכ"כ הרבה השתנה בשלוש-ארבע שעות.
לפני, הייתי דיי שבוז, בטוח שהקשר-שלא-היה איתה לא יהיה לעולם ושאין לי שום סיכוי איתה...
ועכשיו, כשאני חושב על זה, זה עדיין ככה, כנראה.
אבל... עם האחרת דווקא זרם. מאוד. ולמען האמת, כשאני חושב על זה - אני לא יודע מה לחשוב על זה. זה שסוף סוף יש לי מישהי, בערך, זה נהדר. והיא זורמת. מאוד.
אבל... אני אוהב אותה, ולא את האחרת. ולמרות שאין ביננו כלום, וסביר להניח שגם לא יהיה, אני מרגיש קצת אשם שאני עם האחרת כל הסופ"ש... שלא לדבר על זה שאני מרגיש ממש חרא על זה שאני עם האחרת וחושב עליה. [לא כ"כ הוגן כלפי האחרת, היא דווקא ממש סבבה.]
מצד שני - אני לא יכול לוותר על הזדמנות כזו כמו שיש לי עם האחרת, רק בגלל שהכנסתי לעצמי לראש שאני מאוהב. מה אני, בכיתה ח'?
אח שלי מכיר את האחרת. שזה מצחיק, כי הוא אמר לי שהיא מעפנה ושמנה, ששניהם התבררו כלא כ"כ נכונים.
הזמינו אותי מחר ליומולדת של מישהו שהוא חבר-רחוק שלי. שזה דווקא נחמד, אני אראה הרבה מאוד אנשים שלא ראיתי הרבה מאוד זמן... אני דיי בטוח שאני אלך, אפילו שאני לא כ"כ מתחבר לרוב החברים של החבר-רחוק הזה. בכ"ז, יומולדת...
ראיתי אסי וגורי. אצלה. וסוף סוף ראיתי את הקטע הזה של החללית. כבר מלא זמן שאני שומע עליו, אבל עוד לא יצא לי לראות אותו. דווקא היה ממש מצחיק למרות שאני יודע לדקלם אותו כמעט בע"פ, בעיקר בגללה ובגלל חבר אחר, שלא מפסיקים לשחזר אותו. [בצורה נוראית, אני חייב לציין, אבל זה תמיד מצחיק...]
בכל אופן, אני לא מצליח לחשוב טוב, בטח שלא לנסח את זה טוב בכתב.
לילה טוב שיהיה.
נינוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
