מצחיק איך אני תמיד נזכר בבלוג כשאני מכיר מישהי. ולא מסתדר לי איתה. למרות שלומר 'מכיר' זה קצת לא מדוייק, אני מכיר אותה קצת-הרבה זמן...
זה מצחיק, אם רק זה לא היה גם כ"כ עצוב, לי בעיקר, שכל פעם שאני מתעניין במישהי, מברר קצת, מתקרב... מתברר שהיא לבד, פנויה ומחפשת קשר... ובכל פעם אני מושך את זה, קצת יותר מדי, ומישהו אחר חוטף לי אותה מול האף. זה נשמע טיפשי, אבל ממש ככה זה מרגיש.
וממש כיף לי איתה. היא מצחיקה ומגניבה. מזמן לא הייתה לי ידידה שכ"כ נהנתי איתה... אבל זה לא מספיק. אני תמיד ממשיך לחשוב על... יותר. והכי מוזר, שנראה לי.... אני לא בטוח... אבל אולי גם היא מרגישה ככה? מצד שני, אני בחיים לא אדע, כי הרי בחיים לא יהיה לי את האומץ לדבר איתה על זה.
אז אני אדבר איתה. מה אני אגיד לה? היא כבר אמרה לי אז, לפני איזה שבועיים בפארק, כשעשינו פיקניק כמה חבר'ה.... "אה, כן, אתה יודע... אני יוצאת עם מישהו". והיום היא קראה לו "חבר שלי", ככה שזה דיי סגור כל העיניין. אני צריך פשוט להתרחק, להדחיק ולשכוח.
אני טוב בלהדחיק, יוצא לי להתאמן בזה הרבה.
אני לא רוצה לאבד אותה כידידה. אבל לא נראה לי שאני יכול להמשיך ככה, מבלי שהיא תדע, ושאני אדע בוודאות שהיא יודעת.
ובכלל, אני דפוק. הייתי צריך לומר לה מה אני מרגיש מזמן. גם הייתי בטוח שהיא בקטע. והיום? היום הלכנו לבד כמעט חצי שעה, ובמקום לדבר איתה על מה שבאמת מציק לי.... דיברנו על תאונות דרכים ועל מוות. אחלה נושא...
טוב, התמרמרתי מספיק.
לילה טוב.
פסח שמח, וכאלה....
נינוס.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
