פרחים של קצף

ולא. אני לא הנוסעת. הנוסע הוא בעלי עם חבר שלו.  (לא למטרות עסקיות).

אנו נשואים 17 שנה. כבר מתחילת נישואינו - לא התנגדתי לנסיעותיו לחו"ל בלעדיי. 

בעיקר זה היה לראות משחקי כדורגל בלונדון (בתקופת חג המולד).  בתאילנד הוא כבר היה פעם אחת עם חבר.

אני חושבת שלכל בן/בת זוג יש הזכות לעשות דברים שעושים לו טוב , ולא להיות צמוד כל הזמן לבן/בת זוגו.

בתנאי, כמובן, שזה "בסדר" לכולם.

ואכן כן.  אין לי שום בעייה עם זה.

כל שנה , אנו נוסעים יחדיו לחו"ל והוא גם נוסע עם חבר בתקופה אחרת.

לי, טרם התחשק לנסוע עם חברה לחו"ל. בינתיים טוב לי וכיף לי לנסוע עם בעלי.

אבל בהחלט אני מכבדת ונותנת לו את ברכת הדרך לנסיעות שלו האחרות.

יהיו כאלה שירימו גבה, שיחשבו שזה משהו " לא לעניין", שיש בזה פתח "לכל מיני דברים אסורים" וכו'...וכו'..

ואחרים שיחשבו שזה בסדר.

אז..ביום רביעי הוא נוסע. לשבועיים.

אני רק קצת עצובה. קצת לא יהיה לי כיף לישון לבד. לפחות יש לי את ילדיי שיהיו איתי. וכמובן, נשוחח בטלפון.

רוצה שהזמן יעבור. שהוא כבר ישוב.

וכותבת על כך כאן - רוצה לשמוע את דעתכם.

בטוחה שיהיו דעות לכאן ולכאן.

מאחלת לך בעלי היקר, נסיעה טובה ומהנה, שתחזור עם הרבה אנרגיות חדשות !!!