אז עכשיו מוצאי שבת.
ואני לא במיטבי .
מכמה סיבות שונות ומשונות.
1.
זה , כמובן, מתחיל מכך שבעלי בתאילנד. והיום שבת..ואני מרגישה ריקנות ומועקה.
שבת - זה היום שלנו. אז זה לא שאני לא מסוגלת להעסיק את עצמי. רק ש...הוא חסר לי.
2.
נסענו, ילדיי ואני, לאמא שלי לחיפה, לארוחת צהריים.
שם תמיד הכל טעון. עם אמא שלי יש לי הסטוריה ארוכה. מטעני עבר.
אישה מאוד שתלטנית.
משתדלת להיות מפוייסת איתה יותר. מכינה את עצמי למפגש עימה מראש..שאהיה רגועה. אבל..זה לא תמיד הולך.
היום למשל, היו לה טענות על איך אני מחנכת את הילדים שלי...- מולם כמובן . שאין להם "מנהגי שולחן" (פולנייה כן? שכחתי לציין).
והם באמת ילדים טובים. רק..מתבגרים ולא ממש עושים חשבון. לא ממש מנסים להתנהג יפה יותר.
ולא שעשו משהו נוראי...
אז..כשאני מעיזה לענות לה. להגיב. היא ישר מתרגזת.
כשזה בטלפון (ואלו רב השיחות שלי איתה כי אני לא נוסעת הרבה לשם) אז..במצבים כאלה היא פשוט מנתקת לי את הטלפון . ומשאירה אותי עם רגשי אשמה.
היום...סתם עזבה את החדר בהפגנתיות. ואני כבר בת 50, כן???
3.
דבר אחרון לקטר להיום - בריאות.
לפני כמה זמן ניפגשתי עם רופאת גסטרו בגלל כאבי בטן מוזרים שאני מכירה כבר שנים.
החלטתי לבדוק.
עשו לי בדיקת גסטרוסקופיה שיצאה בסדר. בדיקת US שראו בה המנגיומה בכבד (כלי דם שאינם מסוכנים) רק שהרופאה רצתה להיות יסודית ושלחה אותי גם למיפוי כבד. במיפוי לא גילו בכלל שיש לי המנגיומה.
לכן, אתמול הייתי אצלה שוב - והיא, כדי להיות עוד יותר יסודית ולהבין את פשר שתי התשובות הסותרות - שולחת אותי לCT כבד.
זהו. שמחר יש לי CT. (במקרה השגתי תור למחר וממש ללא קשר היותי "פרסונל").
ועכשיו אני בחרדה. לגבי תשובת הבדיקה.
ככה ביליתי את השבת שלי. מלבד מיגרנה שזה כבר משהו שבשיגרה.
מקווה מאוד לשבוע טוב בהרבה מהיום.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
יעלה@