פרחים של קצף

אני לא מרגישה טוב.

לא משהו רציני.

בשבת כנראה אכלנו משהו לא טוב ומאז יש לי מיחושים בבטן.

לא נורא אבל גם לא נעים.

הייתי שמחה לשכב לנוח יום אחד.

ואפילו יום מחלה קטנטן איני יכולה לקחת...

האמת - לא "ניסיתי".

אבל בפועל, אם אני לא מגיעה לעבודה מישהי אחרת צריכה לבוא במקומי.

ואני צריכה אישור של המנהל שלי לשעות נוספות עבורה.

אין לי ממש חשק להתמודד עם זה. לדבר איתו .

 הוא יכול להיות כ"כ גועלי. במשפט אחד יכול לעצבן ולהעליב אותי.

כזה הוא.

כמו הרבה מנהלים אחרים.

לשמחתי, אין לי הרי "מפגשים" עימו.

זה לא מנהל ישיר שיושב אצלי במרפאה.

הוא יושב אי שם בהנהלה ואני אחת מיני רבות שכפופות לו. (רובן..נשים).

אבל מנסיוני הקט - זה אף פעם לא מוצלח.

לא כי הוא שונא אותי.

אלא..כי הוא אוהב להיות ה..מנהל. ה..אומר את המילה האחרונה.

וכך אני מוצאת את עצמי מתמרנת בין ההרגשה הלא טובה ובין העבודה.

ואם בפוסט הקודם סיפרתי על הרגשת ה"הזדקנות" שלי אז..עכשיו אני באמת נראית ככה.

כמו אחת שלא מרגישה טוב.

זהו..פרקתי את עולי.

בתקווה שארגיש טוב יותר ומהר !