פרחים של קצף

הפוסט של "הקשת בענן" 

 http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=359896&blogcode=8332915

הזכיר לי שהיום...לפני 3 שנים הגעתי למרפאה. אז עבדתי כבר כמה חודשים בשתי מרפאות אחרות כפקידה וקודמתי להיות מנהלת אדמיניסטרטיבית.

אני בהחלט גאה בתיפקודי. חושבת שמנהלת היטב את המקום. את העובדים.

עם הלקוחות אני מתחשבת ועוזרת.

ואם זאת - יש גם רגעי שבירה. יש ימים בהם אני פשוט חסרת אנרגיות להיות שם...

המקום לא קל. התפקיד לא קל. לעבוד עם אנשים חולים, הזקוקים לעזרתך בנבכי הביורוקרטיה של קופת החולים (ויש הרבה..) ואני צריכה להיות קשובה להם מצד אחד ולהיות נאמנה לנהלי הקופה מצד שני. זה לא תמיד הולך ביחד. אבל אני משתדלת.

משתדלת לעזור ובמה שלא ניתן משתדלת להיות נעימה גם אם התשובה לא נעימה לצד השני.

ולפעמים...אני חושבת על קידום. רוצה ופוחדת.

אני נמצאת במרפאה יחסית קטנה שבעצם חלק הארי בתפקיד שלי הוא פקידה לחלוטין. כמו שאר הפקידות.

אין מספיק כ"א לכן זה המצב.

ולפעמים אני רוצה קצת "שקט" מהעבודות "הקטנות" ולהקדיש זמן איכות לעבודה שלי.

זה קשה. זה לא תמיד קורה.

אבל..יש לי גם חששות. אם וכאשר אגיע למרפאה גדולה..איך אתפקד?? האם לא יהיה לי קשה??

חששות, שמין הסתם, עוברות על כולנו.

אני כבר גדולה. מגיע לי לנסות ומאמינה בסופו של דבר ביכולות שלי.

אז..זה המצב, ידידיי.

יש ימים בהם אני באה "עם שיר בלב" (כדברי זוהר בשמיים)

ויש ימים שאני פשוט רומצה ישעזבו אותי לנפשי.

אין מצב כזה שם.

הטלפונים לא פוסקים מלצלצל, הלקוחות לא פוסקים מלהגיע. ואני - בתווך.

מאחלת ששנת 2008 אולי תטמון בחובה איזו הפתעה נעימה של שינוי !!!