לאחרונה, יצא לי מספר פעמים לתהות ביני לבין עצמי איפה עומדת כיום החברה החרדית?
מתי התחולל השינוי? האם השינוי הוא רק בהבנתי או שלא... יש משהו מהותי שמשתנה...
ובכן, לדאבוני, מרכיב הדת בחברה החרדית, הופך ליותר ויותר עניין חברתי גרידא ולא בהכרח אמוני.
חיי הדת הפכו למרכיב חברתי ולאט לאט ניתקים הם משורשיהם, האמונה, היראת שמיים ולכן ניתן לראות יותר ויותר מקרים של דתיים הנוהגים במעשים המנוגדים לערכי התורה וחיי הדת.
בעצם, זה היה צפוי, קולקטיבית לא ניתן לחנך דורות שלמים לחיי אמונה, אחד המרכיבים הכי חשובים בחיי הדת, האמונה, היראת שמיים, עניין הוא לחיים האישיים של האדם בינו לבין עצמו, בינו לבין קונו.
חינוך קולקטיבי, סגנון פס יצור אינו יכול להתמודד עם מטלה שכזו.
ניתן לומר כיום שחלק גדול מהציבור החרדי (אני מתמקד בחרדי כי זהו הציבור נשוא הפוסט ולא כי במקומות אחרים זה לא קיים) הינם חילונים בערכים דתיים ודתיותם מסתכמת בתרבות דתית חברתית שאולי מונעת היא הרבה איסורים ועבירות דתיות אך ודאי אינה יכולה למצות ואפילו גם לא להוות מרכיב עיקרי וודאי שלא מהותי בחיי הדת.
ערכים שהתורה שמה על נס כערכים מהותיים מאוד, עקרוניים מאוד הפכו ל"קלים" וזולים אף בעיני כאלו שדתיותם מוצהרת בגאון ובעוז כי בעיני החברה, הפכו הם לפחות חשובים.
על הסיבה לכך שערכים אלו הוזנחו לשולי חיי הדת, לכאלו שניתן לדורסם על אף שכתובים הם בדם כערכים שאין בלתם, ניתן לכתוב פוסט נפרד זה מורכב ממספר גורמים וביניהם זלזול בערכים אלו של גדולי תורה במקרים קיצוניים וחריגים למטרות מותרות שנוצלו על ידי החברה הדתית לשימוש גם לא במקרים החריגים מה שהונחל בחברה כערך הניתן להידרס מבלי לעורר קולות פצפוץ ושבר גדולים מדי.
החיים החיצוניים הפכו למרכיב החשוב בחיי תרבות הדת החברתית, ההקפדה על דברים שוליים המרימים את כבוד עושיהם בגאון ל"מקפידים על קלה כבחמורה" הפכו למקודשים.
פוליטיקה הפכה להיות כמעט אחת מה... "יהרג ואל יעבור", זה נדרש, נצרך והכרח בחברה כשלנו היום...
עניינים שבין אדם למקום, הנעשים בחדרי חדרים, פשו כמעט ואינם.
עניינים שבין אדם לחבירו, שהחברה לא מואסת בהם הפכו למותרים לכתחילה והמהדרין יזכו לכל מילי דמיטב...
הלימוד הישיבתי הפך לעניין חברתי, עניין של נוהג חברתי, תחרותי, מהנה, מעניין וטוב לשידוכים אך כמעט רחוק מלהיות מטרה דתית וקיום מצוה אלוקית.
זה לא כולם, ישנם שהתרבות החברתית הזו הביאה אותם להכיר בחלק הערכי, בחלק המהותי, בדת האמיתית אלו שלומדים כי כך צוונו, אלו שעושים כי כך למדנו ואלו שפורשים ממחלוקות והמסתעף כי זה נוגד את ערכי התורה שחונכו עליהם. בפניהם, אני מוריד את הכובע, אלו הדתיים האמיתיים, אלו הם שקנאתי בהם תרבה חוכמה, אלו הם שנותנים תקווה לשינוי בעתיד החברה החרדית לטובה.
וגם אלו וגם אלו שבאמצע, שמשתדלים להיות מהאמיתיים, מהערכיים אך מוצאים הם פתאום את עצמם הופכים ליצורים חברתיים, ממוכנים, טכנולוגיים כמעט, המקדשים בלא משים לב את ערכי התרבות החברתית על פני אלו המהותיים, מוצאים הם את עצמם מזלזלים בערכים מקודשים מכוח הסכמת החברה לזלזול שכזה.
החומריות משתלטת, "סידור מלא", אשכנזים-ספרדים, זלזול באנשים עובדים, בוז ל"בין אדם לחבירו", לשה"ר, דורסנות חברתית, התרת גזל וכדו' הינם רק חלק מהסימפטומים של חיי דת כתרבות חברתית ולא כערכים דתיים, אלוקיים מקודשים.
על מנהיגי החברה, לחשוב על תוכניות פעולות חירום לשינוי המצב, להכניס תכנים מוסריים, ערכיים, אמוניים לישיבות בתוספת לאלו הקיימים, לחשוב על איך לחיות את ערכי התורה האמיתיים בעיני החברה כערכים מכוונים, מובילים, גוברים על אחרים, חברתיים, מובלים, מושפעים והורסים.
כאנטי תזה, ניתן לראות דווקא בציבור הדת"ל, זה שנמצא בתהליך של "הרהורי תשובה", של "בחינה מחדש" של הנחות "ידועות", דווקא בגלל החדשנות שם, בגלל הגישה של לבחון את הדברים מחדש, להוביל שינוי מהדרך שנהגו בה אבותיהם בדורות האחרונים, דווקא בגלל זה הערכים המהותיים יותר בולטים, יותר מודגשים, פחות חברתיים, פחות מושפעים, יותר מובילים...
עוד דור או שניים גם אצלם מרכיבים אלו יהפכו לממוכנים, שגרתיים, קבוצתיים וממילא חברתיים. הלוואי וישכילו לדאוג לכך מראש, שהאמת, המהות, ערכי התורה והיראה הם אלו שיובילו תמיד ולא דתות חברתיות חדשות המושפעות מטבע הדברים מכל מיני גורמים חלקם הגדול פסולים בעליל.
בינתיים, אנו כיחידים, צריכים לחשוב איך אנו פועלים לכך שאצלנו המהות תהיה מהות, הערכים יהיו ערכים אמיתיים, החברה תהיה מובלת על ידנו ולא אנחנו על ידה, שמאפיין ימות המשיח של "האמת נעדרת" לא תהפוך לאבן דרך בחיינו אלא כאבן נגף להתמודדות ראויה מולה...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
