"ואז הגיע חורף."

התחלה חדשה.

איתך או בלעדיך.

איתכם,או בלעדיכם.

כי זאת הפעם האחרונה שאני כותבת עליך.כאן.

כי עכשיו זה הרבה יותר.

הרבה יותר אני,והרבה פחות אתה.

הבנה.

נקיה.

אני,הכי נקיה.

בלי כעס,בכלל.

בלי פחד,וגם אם כן,החיים מורכבים מרגעים קטנים של לעשות לפחד דווקא.

בלי כאב,כי יש הרבה יותר מעבר לזה.

בלי טינה,כי זה עושה הכי רע לי ולא לכם.

בלי יאוש,כי יש מה שמחליף אותו.

בלעדיך,כי הפעם אני בוחרת.{אל תפרש את זה כמו שאתה רוצה...}

לשחרר,ולא רק ממך,אלא מהכל.

אהבה.

תקווה.

ציפייה.

רצון.

אני.

חדשה.

כי המהות של הבלוג הזה השתנתה.

כי אם נחזור אחורה בארכיון,הכל עליך.

אם תחזור אחורה במחשבות,הכל עליך.

ואם נחזור אחורה בזמן,הכל עליך.

וכבר לא.

כי אתה לא מי שהיית פעם בשבילי.

וזאת הפעם האחרונה.

הזדמנות נוספת.

אפעם לא אחרונה.

נסיון נוסף.

אפעם לא קשה מידי.

"הנה הם באים ימים של שקט.

אחרי הרעש הגדול והנורא.

אפשר לנוח קצת על המרפסת.

ולאסוף את שברי הסערה."