"ואז הגיע חורף."

4.03.08

"תחיי בכל יום כאילו הוא היום האחרון,תמיד אמרו לי,כי יבוא יום והוא יהיה האחרון.

תודי.

תעריכי.

תחבקי.

תני לאנשים להכנס,עם כל הקושי,עם כל הפחד להפגע מהם.

כי בסופו של דבר מתגברים.

אנחנו התגברנו.על יותר מידי דברים.

אין לי בכלל את המילים להודות לך.

אתה הבן אדם שאני הכי סומכת עליו בעולם.

השינוים האלה,מי שהייתי,מי שאני..

בזכותך,או בגללך,איך שתבחר.

התבגרתי,למדתי.

ומה שאני חושבת על מה שהיה,כבר לא משנה,כי יש לנו את עכשיו.

אז תודה.כל-כך תודה.

על התמיכה.ההקשבה,הדאגה,הרצון הטוב.

על יותר מידי דברים.

על התקופה האחרונה.

על כל התקופות שלך בחיים שלי.

I'll be there for you,this five words i swear to you."

כתבתי.

כתבתי ולא היה לי את האומץ לתת לך,

כי אנחנו כבר לא שם.

אתה כבר לא צריך אותי,והלוואי והיית.

אמרתי שאני לא אכתוב פה עליך יותר.

אבל זה לא משנה כי אף אחד לא יכול לקרוא את זה.

הייתי רוצה שתהיה לי את היכולת להסתכל עליך ולא לחשוב כמה שאתה מדהים.

או לא להסתכל עליך..

המשכתי הלאה,אבל אני תמיד חוזרת.

פשוט תפסיק.

אני מתרחקת.שוב.

אם אני אחכה שאני אהיה מוכנה לאבד אותך,זה אפעם לא יקרה.

אני חייבת.

אני מצטערת שזה עכשיו,כשהקשר שלנו הוא כל מה שרצינו.

אבל אני לא יכולה לחזור לשם.אני לא רוצה לחזור לשם.

בטח לא כשהיא שם...

"אף אחד לא יצליח אף פעם לגעת בי,כמו שהוא נגע בי."

פעם הייתי תמימה מספיק כדי להאמין להבטחות.

פעם הייתי טיפשה מספיק כדי להבטיח כאלה.