דילמה שכולם עוברים-
לכתוב פוסט שצריך לקום עוד חמש שעות לבסיס/עבודה/לימודים/כל אחד ומה שמקים אותו בבוקר, או ללכת לישון בגלל השטות המציקה בבוקר.
במקרה שלי, כפי שאפשר לשים לב- החלטתי ללכת על כתיבת פוסט.
שנת 2008 בשבילי התחילה בלי יותר מידי שינה,אבל בגלל שהיא התחילה בצורה הכי לא כיפית שאפשר- בבסיס.
או ככה לפחות חשבתי שיהיה.
מה שהיה בפועל- סיפור אחר לגמרי.
נכון שזה לא כמו לצאת למסיבה עם חברים, ולהתנשק עם החברה הנהדרת בחצות וכו' וכו' וכו', אבל אם כבר נשארנו בבסיס, לפחות שיהיה כיף.
ובואו נגיד שלא סבלתי.
אמנם הכל קרה רק לפני שבוע, אבל זה היה שבוע כל כך עמוס בשבילי, שאני צריך ממש להתאמץ ולהזכר מה קרה ומתי.
בכל מקרה, ביום שני ה-31.12, אחרי שכל הבסיס הלך (כלומר לא נשאר רוסי אחד בבסיס), נשאר בבסיס רק הצוות תורן, אני בחלקו מן הסתם.
אז אחרי ארוחת ערב קלה (בשקם אמנם, אבל עדיין), ישבתי בטייסת יחד עם שלומי, גל ויהל. (כן, יהל ב-ה') על פיצה טובה.
בסביבות 8 אדיר נכנס לחדר, אחרי שבמשך שלוש שעות הוא קפץ וטיפס על המטוסים, מן הסתם לא אכל ארוחת ערב, ואחרי שהוא ראה שאנחנו אכלנו פיצה הוא קצת התבאס ("מה, לא שמרתם אוכל לאחיכם?") והחליט ללכת למשוך קצת אוכל מהמטבח.
הצטרפתי אליו, הלכנו למטבח, וכשאנחנו באים להיכנס לאיזור הרמפה, אנחנו קולטים את אחד הטבחים מתחיל לצעוק משהו, לא בדיוק הבנו מה באותו שנייה, אבל שתי שניות אח"כ, שאדיר נכנס לתוך איזור של בטון רטוב, וזה כיסה לו בערך חצי נעל, הבנו מה הטבח רצה.
(אגב, אני למזלי הלכתי מאחורה, אז לא הלכתי לשחות גם בבטון)
טוב, מה עושים במקרה כזה?
כמובן שקודם כל יוצאים מהבריכת מלט הזאת, ומה אז?
מסתבר שכל מה שצריך לעשות במקרה כזה, זה לתפוס את הצינור הקרוב ליד, ויחד עם מטאטא חדש דנדש לגרד את כל המלט מהנעל, וזהו.
(אגב, מעניין- אם אומרים שצריך לצחצח נעליים כי בין השאר זה אמור לרכך אותם, אז כניסת לתוך מלט מקשיחה אותם?)
אז אחרי עבודת גלחוץ קצרה, הנעליים שלו נראו כמו חדשות, משכנו את האוכל, והלכנו לגף ליוסי ושגיא.
קצת לחם, קצת גבינות וירקות, וכמובן 4 דני סידרו אותנו, ובשביל ממש לסיים את זה על רמה, כוס נס כמובן:)
מפה לשם, אחרי הסרט "פוסידון" וקצת החלפות תפקידים, הלכתי לישון בגף.
רק חבל שהעירו אותי פעמיים-
פעם ראשונה ב-2.30 בלילה (!!!) שלומי היה צריך להודיע שהוא מתחיל איזה משהו, ופעם שנייה, 3 שעות אח"כ, הוא היה צריך להודיע שהוא סיים...
אני מן הסתם, לא ישנתי רצוף באותו לילה, אבל לפחות ישנתי קצת בניגוד ל...
שלישי בצהריים, אחרי קצת הליכות, סידורים ובקשות, שוחררתי הביתה!
אז אחרי שנ"צ טוב, ואחרי שסמדר הגיעה, התחלתי לארוז את התיק ל...
תגלית
וואו...
באמת, באמת באמת שאין מילים לתאר את זה.
אני לא מדבר על הכיף וההנאה, כי זה אני יכול להגיד מפה עד מחרותיים.
אבל את מה שהרגשתי ביום ראשון בערב, שכמה אלפי ילדים, או נערים, או גברים (כמובן שהיה גם הצד הנשי), מכל העולם שרו "התקווה" ביחד, זה פשוט עשה לי צמרמורת ותחושות שלא חשבתי שיכולות להגרם מכזה דבר.
וזה לא שאני איזה פטריוט גדול, או ציוני קיצוני בלתי רצוני (סתם רציתי להוסיף את הבלתי רצוני), אבל בכל זאת- יש בזה משהו חזק לדעתי.
http://www.youtube.com/watch?v=eWcp5UPVgy0
אבל זה היה בסוף. וכל סוף, כמובן, יש התחלה.
והתחלה הייתה ביום רביעי, 2.1.08 במלון "דבורה" בת"א, שם נפגשנו 7 חיילים מהבסיס (ה-8 נתפס שותה בערב הסילבסטר, אז מן הסתם הוא לא יצא איתנו כי הוא היה עסוק בניקיון במעצר) עם שאר הקבוצה האמריקאית.
בשביל "לשבור את הקרח" עשינו איתם משחק דיי משעשע, שבו כל אחד אומר דבר אחד שהוא שונא לעשות, ולמה הוא שונא לעשות את זה.
אח"כ אמרנו להם להגיד "אני שונא סקס כי.." הסיבה שהם אמרו קודם.
אז יצאו דברים כמו-
"אני שונא סקס כי אני עצלן"
"אני שונאת סקס כי יש לזה ריח רע"
"אני שונא סקס כי אין לי שום דבר אחר לעשות"
"אני שונאת סקס כי זה משפיל אותי"
וכו' וכו' וכו'....
אחרי עוד קצת הכרות נסענו לאיזור בית שמש, למערות בר כוכבא, לזחול דרכן.
אז בשבילי לעשות את זה, הפכנו את אפרת (מעתה- אפי) למתלה של משקפיים, פלאפונים, סיגריות וכו'.
קוסטה מחכה לדנה ב-ר'
משם המשכנו לצפון, לקיבוץ אפיק.
כל הנסיעה לשם הייתה מסיבה אחת ענקית עם מוקי ו-infected mushroom, שמסתבר שהאמריקאים מאד מכירים אותם, ובמוקי את התאהבו מאד מאד מהר, ובכלל- ככה ניראתה כל נסיעה שלנו-
אינפקטד, מוקי, ריקודים על כל האוטובוס.
אני ואמריקאיות
*הפסקת כתיבה של 24 שעות בערך*
הגענו לארוחת ערב בקיבוץ שנקרא קיבוץ אפיק, קיבוץ חביב למדי, עם אחלה אוכל,ואחלה חדרים
אחרי ארוחת ערב וכוס קפה- חובה:
(למרות שסמדר אומרת שאני לא דומה לעצמי פה...)
[ומי ששואל, כן, זאת נעל צבאית]
הצוות הישראלי, ביום הולדת של עמית (הבחור באמצע עם הזקן והבירה)
מילה אחת (בערך) על עמית-
הוא בערך אחד המדריכים הכי שפיצים שיש, ובכלל הוא בנאדם תותח.
הוא באמת עשה את הטיול הזה למה שהוא היה, ופשוט לא היה בנאדם אחד שלא הזכיר אותו ב"תודות" בסוף התגלית, וזה באמת מגיע לו, הוא עשה עבודה ענקית.
קר בחוץ- מה אתם הייתם עושים- בקבוק בירה או כוס תה?
ריבקה (או בשמה האנגלי- Rebeca, לא יכלה להחליט...)
כמו הסרט "את מטורפת, אתה חתיך" רק שהפעם-
"את חתיכה, אתה הומו"
החבר'ה הישראלים-
טל, טל השנייה, דנה, עמוס מאחורה שם, קוסטה ואני מתחתיו...
וזה קוסטה אחרי שטיפלנו בו קצת...:)
אפי חושבת שהיא חבית יין:
מרוכזים מאד בהסבר על בדיקת איכות היין...
ואח"כ גם טועמים...
ועושים לחיים...
וגם אלה שאסור להם אלכוהול משתתפים... (אפילו שיש לי מים בכוס)
סקסי ביטצ'
לקחנו את "תמונה אחת שווה 1,000 מילים" קצת יותר מידי ברצינות...
בורחים מהקור:
אפי וניב מתעפצים, בלשון המעטה
כמה שהיא שונאת אותי על כל התמונות שתפסתי אותה ישנה...:-)
על רקע הכינרת... (תתעלמו מהמעיל הצבאי, הוא (עמית) ביקש ממני לבוא גם עם מדים, כי הוא חשב שיהיה זמן ואני אצטרך להרצות קצת על מלחמת ששת הימים, מהשבסוף לא יצא)
אוטובוס המסיבות, בדרך מחמת גדר חזרה לקיבוץ אפיק:
אגב- הערה קטנה על המסיבות האלה באוטובוס-
הנהג שלנו חברמ'ן, הוא יקח אותנו לתימן...
סתם...
הנהג שלנו גם היה תותח, היה עושה לנו פליקר עם האורות הפניימים של האוטובוס, ונידמה שבנסיעה הזאת, מחמת גדר לקיבוץ, הוא עשה את הכיכר בכניסה לקיבוץ איזה 15 פעם ב-50 קמ"ש ככה, סתם בשביל הקטע שכמובן אינפקטד מנגנים ברקע...
המסיבה בקיבוץ, שהתחילה קצת חלש, אבל סך הכל היה דווקא סבבה לגמרי...
על השני חבר'ה האלה יש סיפור דיי מצחיק, אבל אני לא חושב שזה נחמד לרשום את זה בבלוג, אפילו שאין סיכוי שמישהו מהם יקרא פה.
זה טיפה סוטה, ממש טיפה, ויש קטע שיכול להיות שאנשים יראו אותו טיפה גועלי...
אז אני אחסוך..
עוד מהמסיבה
(האמריקאים ממש אוהבים למזמז אחד את השני)
אז עמית נתן לחבורה של אמריקאים שיכורים נרגילה...
זה מה שקרה
(למי שלא שם לב, הראש שבור)
יום שישי בבוקר הלכנו לצפת, רק חבל שהיה קיר ערפל בדרך
כמה חבר'ה במרכז קבלה (הקבלה היהודית משהו)..
אני מיהרתי לברוח החוצה אחרי שצילמתי את תמונה הזאת, או כפי שאמרתי לניב ואפי, אני אלרגי לשטויות כאלה:
אני אוהב את החמורים שמטיפים לדת, אבל לא יודעים לכתוב
עמית, אדם, ג'וש (אחד הגברים) ואני...
החרא הזה, זה נר שעולה 1800 דולר!!! אמריקאי! פאק! כולה נר...
והחרא הזה פשוט נר חולני, אבל מגניב..
מסתבר שבאמצע צפת אפשר למצוא את אסאד או אחד החברים שלו...
עוזבים את הקיבוץ, יום שבת בלילה
יום ראשון בבוקר, שוק הפשפשים ביפו.
דייב וטל ביחד עם קוסטה, הטבעת החדשה והכובע המדהים...
אחרי זה, המשכנו לשנקין בת"א לעוד קצת מסע קניות, עצירה קטנה בהיכל העצמאות ואכילה בפאפאגיו. לא משהו מעניין בשביל ישראלי ממוצע.
אבל המראה הבא מאד הצחיק אותי.
הערת המחבר-
זה הלילה השני שאני עובד על הפוסט הזה, ואני עדיין לא סיימתי אותו...
וכל זה בשביל אולי 3 אנשים שיקראו, ואחד שיגיב...
לא יאמן...
(ת'אמת זה בשבילי ואני דיי נהנה מהזכרונות:))
*בתקווה שזאת הפעם האחרונה שאני ממשיך לכתוב את הפוסט הזה*
בכל מקרה- אני קצת חוסך מעצמי ביקר להעלות עוד תמונות מהמגה איוונט, אז אני אעלה רק כמה תמונות שאני אישית אהבתי...
ברזיל וישראל ביחד
סוף של "התקווה"
וגם זרקו עלינו בלונים כחול לבן
סידורים אחרונים בנתב"ג
מתקשים להיפרד אחרי 5 ימים...
זהו, בגדול...
פה תם ונשלם מסע התגלית שלי...
החל ממלון דבורה בת"א, דרך המערות ע"י ירושלים והנסיעה לצפון.
הסיור בגליל ובמקום הממש מגניב עם דגם של צפון הארץ ואפטקים אור קוליים שמספרים על כל מיני מלחמות וכו'...
הכמה שעות בצפת.
השבת בקיבוץ.
המסיבה ביום שבת בת"א.
שוק הפשפשים ושנקין ביום ראשו בבוקרן, והמגה איוונט והסיכום של הטיול ביום ראשון בערב.
אני מקווה לקבל בקרוב תמונות וסרטים ממצלמות אחרות, וניראה אם יהיה לכל זה המשך....
אגב- פוסט זה לקח כשניים וחצי לילות, והשתתפו בו כ-45 תמונות....
Hope you enjoyed the ride
בבלוג זה
בכל הבלוגים
