בשמחה רבה קיבלתי את ההזמנה של מיכלי "להתקלף" קצת.

את האמת ראיתי כבר כמה דברים כאלה רצים ברשת וזה הצחיק אותי שזה שמצא את דרכו אליי זה דווקא ה"משפחתי". מה לעשות שאנחנו המשפחה הכי לא משפחתית שיש. מהרבה סיבות. קודם כל אני בת יחידה שזה כבר מוריד מהאווירה המשפחתית, דבר שני תמיד היתה לי הרגשה שההורים שלי לא בדיוק קלטו מה זה הרעיון הזה של ההורות, אני זוכרת את עצמי יושבת בלילה בבית מחכה שההורים יחזרו מיציאה
עלינו לארץ כשהייתי בת 8 ועם הגיל אני הפכתי למאוד ישראלית בעוד שההורים שלי נשארו יותר במנטליות שלהם - אז יש גם פער תרבותי מסויים בינינו. לכל זה יש להוסיף את העובדה שאבא שלי גם בן יחיד ואחיה של אמא שלי נשארו בחו"ל אז אין כל כך חינגות משפחתיות רבות משתתפים.

אחרי כל ההקדמה הארוכה הזאת נמשיך לשאלון, וכשלא יהיה לי מה לענות "אגנוב" סיפורים מהמשפחה של בן זוגי  


 .1למי הייתי מעדיפה להיות דומה, לאמא או לאבא?
נראה לי שלאבא. יש לו המון כריזמה, ואני מעולם לא החשבתי את עצמי לאדם כריזמתי במיוחד - אז קצת יותר מזה היה יכול להיות נחמד. בגדול הרווחתי הרבה דברים טובים משניהם: מאבא שלי קיבלתי את התשוקה לאדרנלין - הרעיון שלו לכיף זה להשיט סירת מפרש באורך 12 מטרים מניו-יורק לת"א והרעיון שלי לכיף זה לטפס על צוק בגובה כמה מאות מטרים גם את האהבה לצילום והרבה מהטכניקה למדתי ממנו.
מאמא קיבלתי את התכונות היותר רגועות - היכולת ללמוד הרבה, פרפקציוניזם) שאני לא חושבת שזה תכונה רעה בכלל) ומעט OCD אבל מהסוג היעיל.


 .2שיר שמזכיר לי את המשפחה שלי?
אין כל כך... זה מתקשר לפערים התרבותיים אני מניחה.
יש כמה שירים ברוסים שזכורים לי מסרטים שראינו ביחד כשהייתי קטנה. נגיד אחד מסרט הזוי ביותר שרואים דרך קבע בערב השנה החדשה, על בחור מאוד שיכור שמוצא את דרכו לעיר זרה (ואישה זרה). זה שיר על רכבות. הזוי... אני יודעת

 .3אוכל שרק במשפחה שלי יודעים להכין:
אוכל רוסי. אמא שלי מכינה פלוב - שזה אורז עם בשר ואני מאוד אוהבת את זה. יש גם פלמני שזה כיסוני בשר אך אני חייבת לציין שחברי היקר (היקי יש לציין) מכין פלמני יותר טוב מאמא שלי

.4 מדור הבושות - הייתי רוצה שאמא/אבא/אח/דוד/סבא... יפסיקו לעשות:
לא יכולה לחשוב על משהו משעשע, אנחנו לא משפחה של בושות. נראה לי שבשביל בושות צריך את החינגות המשפחתיות שאצלינו אין.


 .5איזה סיטואציות מביכות בני המשפחה שלכם טורחים להזכיר לכם ללא הרף?
זה שייך למדור הבושות החסר. לא בושה אבל סיפור משפחתי טוב שרץ אצלינו זה הזכרון הראשון שלי - הייתי בת 4 עם ההורים וחברים שלהם על סירה קטנה באגם. היתה רוח חזקה והסירה התהפכה to make a long story short זה נגמר במיון עם היפותרמיה קלה לכולנו.
פה אני חייבת לצרף סיפור מהמשפה של החבר כי זה סיפור ששמעתי כבר כמה וכמה פעמים והוא מאוד אהוב במשפחה שלהם. יש לו אחות שיותר קטנה ממנו בכמה שנים. כשהיו קטנים הוא היה מאוד מאוד רגוע והיא היתה היפראקטיבית בטירוף. כל פעם שהוא היה בונה משהו היא היתה באה והורסת. הוא לא היה מגיב כי ככה הוא היה – ילד שקט שלא בא להתחיל מכות עם אחותו הקטנה. יום אחד לאמא שלו נמאס אז היא אמרה – "פעם הבאה שהיא עושה את זה תחזיר לה!" . הוא לא ממש מת על הרעיון אבל הסכים. פעם הבאה שהיא באה להרוס הוא החזיר. העסק נגמר בשעות של בכי היסטרי מצידה תוך כדי שהוא אומר לאמא שלו "אמרתי לך שלא כדאי...."

 .6שאלה משלך: הוסף שאלה "משפחתית" משלך לחמשת הבלוגרים האחרים:

השאלה שאני קיבלתי... איך אתם חוגגים ימי כיף משפחתיים? אמממ... לאחרונה ניסינו לצאת למסעדות אבל אבא שלי בעיקר נראה נרגז. אז אנחנו לא מאוד חוגגים. את החגיגות האמיתיות אני עושה בחברה המצומצת של החבר

והשאלה שאני מעבירה: איזה חוויה משפחתית מיוחדת זכורה לכם:

טוב אז אחרי הסיפור שהוזכר כבר על התהפכות הסירה בגיל 4 לא הייתי מוכנה לעלות על סירה עד גיל 11 בערך. לאט לאט העניין נרגע ובגיל 13 עשינו טיול משפחתי על יאכטה (של חברים של אבא) לקפריסין. היה מאוד מיוחד ומגניב. היום ההורים שלי שטים כמעט כל שנה ליוון/ טוקיה (החלום של אבא שלי זה לעשות טיול בפיורדים של סקנדינביה) אבל אני כבר לא מצטרפת - לבלות ימים ארוכים על סירה בלב ים לבד עם ההורים והחברים שלהם זה כבר לא כזה מושך 

אני מעבירה את המשחק ל:

אמיליה - בחורה מאוד מוכשרת שמזניחה את הבלוג שלה!

aliner ו- gallish - שני בלוגים שאני עוקבת אחריהם בקביעות ומאוד אוהבת את העבודות!

מורשמלו - טוב לא באמת צריך לפרט נכון?

ULA7- שזכיתי להכיר בזכות ההחלפה של הינשופים בפרידה ונומה