כל עניין הקניות לפסח הוא די זר עבורי. אצלינו במשפחה לא כל כך נהוג להביא מתנות לחג, וגם במשפחה של חבר שלי, יש הסכם רב שנים בין אמא שלו לדודה שלו שהן מוותרות על החלפת המתנות השנתית. אחרי הכל, כמה מצעים ומגבות בן אדם כבר צריך?

ביקור אתמול בקניון רק חיזק את הרגשת הסלידה שלי מכל העניין - המונים נוהרים בחיפוש אחרי קערת הסלט המושלמת. זה לא שאני לא אוהבת מתנות, אני מאוד אוהבת מתנות. אבל אני אוהבת מתנות שהן אישיות, מיוחדות ובאות מהלב - ולא ממכירת חיסול לחג בגולף אנד קו.

נראה לי שמסורת חג הפסח מזכירה יותר ויותר את בהלת הקניונים של כריסמס בארה"ב. אומנם מעולם לא הייתי בכריסמס בארה"ב (או בכלל בארה"ב) אבל מהתיאורים ששמעתי אנחנו בכיוון. עוד לא שם, עוד די רחוקים משם, אבל בכיוון.

וכאן נכנס החלק היפה שבעניין – בשבועות האחרונים צצו להם לאט לאט פוסטים בבלוגים של יוצרות שוות ומשקיעות עם מתנות אחרות לחג. מתנות בהן הדגש הוא לא על פתק ההחלפה אלא על חדוות היצירה והפן האישי. משהו מוקפד שיכול להיות שהיה אפילו מאוד זול, אבל הושקעה בו חשיבה, זמן ואהבה רבה. במיוחד אהבתי את מה שגלי הכינה לגננות של הילדים שלה. אז לקחתי את הרעיון, שיניתי קצת את הסגנון (נתתי לאורי לבחור את הדפים, אחרי הכל זה לבנות המשפחה שלו) והנה מה יצא:

לאמא שלו:

לאחותו:

בנוסף לזה הכנתי לאמא שלו בובת אמיגורומי של מכשפה (יש לה אוסף מכובד מאוד של מכשפות) ולאחותו בובות חזרזיר (שלא תרגיש מקופחת). פרטים עליהן בהמשך.

לא קשור - אני מהרהרת על שינוי הרשימות בצד הבלוג והעיצוב בכלל, הטיול היה כבר לפני 3 שנים ועדין רב הבלוג "נושם" ניוזילנד. אבל זה קשה... נוסטלגיה