האתגר החדש במיקסים היה בנושא גלויות. זה היה אחד האתגרים חסרי המוזה

מאז פרסום האתגר ועד לממש כמה ימים אחורה לא היה לי מושג וחצי מושג מה לעשות. יכולתי לעשות איזה גלויה בנאלית, ברור, אבל אני לא אוהבת לעשות דברים סתם. אני אוהבת שיש לי מוזה!

ואז כשקראתי שוב פעם את הפוסט של האתגר פתאום המוזה נחתה עליי בצורה של קיר הגלויות במגמת מפקדים בבה"ד 10. זה המקום ששירתתי בו בצבא, מקום מדהים עם אנשים מדהימים, ושנתיים שבאמת נהנתי בהן. בכניסה למגמה נמצא לוח שעם גדול מכוסה מכל כיוון בגלויות. מסורת שצמחה לה כבר שנים ארוכות בה כל יוצא מגמה שמשתחרר ונוסע לחו"ל שולח גלויה למגמה, דרישת שלום ממקום יפיפה ורחוק.

במרכז הלוח אגב מתנוסס מדי חודש לוח התורניות – מי נשאר מתי שבת ומי עושה מתי סמלתו. עליו כתוב באותיות גדולות ובולטות, שלא נפספס: "כי הם בחו"ל ואתם לא...". הנה תמונה שהצלחתי למצוא של אותו לוח מלא נוסטלגיה, מצטערת על האיכות, לא מצאתי תמונה שנעשה של הלוח עצמו ואת החתיכה הזאת הצלחתי לדוג מתמונה גדולה יותר שהלוח היה במקרה ברקע:

לקראת השחרור שלי ידעתי שברגע שאגיע למקום יפה באמת, גלויה תשלח מיד למגמה - להצטרף לכל דורות הגלויות שקדמו לה. וכך היה שבשבוע הראשון שלי בחו"ל, באחד הימים בסידני, מצאתי גלויה מהממת, כתבתי מילים חמות ומלאות רגש, מילאתי היטב את הדואר הצבאי הדרוש עם ציון ברור של שם המדינה באנגלית וכו'... ואז כעבור כמה חודשים כשחזרתי לארץ, ובאתי לבקר את החברים (הבנים) שעוד היו במגמה גיליתי שהגלויה שלי לא הגיעה!!!

היה קצת עצוב ומבאס, עם כי היו לי מעל 1000 תמונות אחרות מהטיול לחלוק עם החברים בארץ. סה"כ זה לא יותר מדי פגע בנפשי העדינה ורק לעיתים שביב נוסטלגיה מרים את הראש ואומר "קצת חבל".

אז הגלויה שלי לאתגר היא בהשראת הסיפור הזה, עשויה מ Paper piecing, דודלינג חופשי בעט שחור ואותיות ראב און זהובות.מי שתוהה מה זה הקישקושים על בנייני האופרה - זה סימן שמעולם לא ראיתם אותם מקרוב

בגלל שאין לי באמת מה לעשות עם גלויה, לא עשיתי לה צד אחורי אלא חיברתי מגנטים מאחורה ותקעתי אותה על לוח התזכורות/ השראות שלנו. להרים עיניים מהמחשב ולהסתכל עליה עושה לי טוב