עדכוני חתונה (הפעם זה חפירות חתונה)

יש קצת בלאגן בנושא הזה.

אבל צריך קצת רקע כדי להבין את הסיפור הסבוך – אנחנו לא מתחתנים ברבנות, גם כי אי אפשר וגם בעיקר, כי אנחנו לא רוצים. שנינו לא מתחברים לטקס הזה כפי שהוא נעשה ברבנות האורתודוקסית.

בעוד שבכל מדינה נורמלית ומתוקנת יש אופציות של נישואים אזרחיים (בעצם גם במדינות לא כ"כ מתוקנות, נדמה לי שאפילו באיראן אפשר להתחתן אזרחי) כאן אין את הרעיון המהפכני הזה. מה שגורם לנו לנסוע לחו"ל כדי להתחתן ולפצל את החתונה. שזה כבר מכעיס, אני לא רוצה שתי חתונות, זה די מצחיק אבל יש המון דברים קטנים שכשמתחתנים פעמיים חושבים עליהם: החתונה בפראג היא חודשיים לפני החתונה בארץ ובזמן שבין לבין יש תחום אפור שעולות בו שאלות לא מאוד מהותיות אבל די מעצבנות, החל ממתי חוגגים יום נישואים עוד שנה ועד לדברים ברומו של עולם כמו האם ללכת עם טבעת ולשנות סטטוס בפייסבוק

אבל אם כבר עושים אז אני לא מוכנה להסתכל על החתונה שתהיה בפראג כ"חותמת גומי" בלבד שאין לה שום משמעות (כמו שזוגות רבים עושים). אחרי הכל זה הרגע שבו תכלס אנחנו נשואים, ואומנם החגיגה האמיתית (וגם הטקס האישי) יהיו אח"כ בארץ כן רציתי שהטקס בפראג יהיה יפה ורומנטי.

הרעיון המקורי היה להתחתן בבית העירייה הישן, מי שהיה בפראג - זה הבניין של השעון האסטרולוגי. העובדה הזאת די ניחמה אותי, זה מקום יפה ומגניב. הסגירה של פראג הייתה האחראיות שלי (אורי עושה עבודתו נאמנה בשלל תחומים אחרים ) דיברתי עם כמה סוכניות לפני יותר משבועיים, ואז נמרחתי. לא באמת חשבתי שלא יהיה מקום. התקשרתי השבוע ו... אין מקום בבית העירייה הישן עד סוף אוגוסט. אנחנו לא יכולים לדחות בגלל אילוצים שלנו ושל המשפחה אז עכשיו אנחנו די נאלצים להתחתן בעירייה "רגילה". הפחד הכי גדול שלי שזה יהיה חדר מכוער סטייל משרד הפנים. כל אופן עברתי איזה משברון על הרקע הזה, בעיקר כי זה בהחלט אשמתי שמרחתי ככה את ההכנות ובינתיים אני מתלבטת על מה אני מוכנה לוותר ובעיקר מוציאה את זעמי על מדינת ההלכה החשוכה.