נתחיל מהסוף – אני מאוד מרוצה ממה שיצא, אבל ההתחלה? ההתחלה היתה קשה!

נרשמתי להחלפה הזאת מבלי שבאמת שהיה לי מושג מה לעשות, החלפת קיץ – כמה קשה זה כבר יכול להיות? מסתבר שמאוד. בהתחלה נדבקתי לדברים קיציים מובהקים – תיק לים, נרתיק למשקפי שמש או קופסאת מתכונים קיציים. שני הראשונים הפחידו אותי ביצועית – את הנסויונות ראשונים עם המכונה אני מעדיפה לעשות על דברים שלא חייבים להיות מושלמים להחלפה, והאחרון נראה לי לא מספיק מושקע (זה נכתב לפני שראיתי את הקופסא הגאונית של גלי, בחיים לא דמיינתי משהו כזה). לרגע קצר היו אפילו כמו הברקות של פרוייקטים בקרושה, אבל ממש לא בא לי על קרושה בזמן האחרון, אולי זה החום

מכונת התפירה שלי הגיעה 3 ימים לפני מועד ההחלפה, וברגע מלא השראה ידעתי מה אני רוצה לעשות. היה על זה דיון באחת הקומונות לאחרונה – כמה ההחלפות זה מה שאת רוצה לעשות מול מה שהמקבלת רוצה לקבל. אז את הסלסלות הללו, בצבעים קיציים ושמחים, ממש רציתי לעשות (למרות שכבר הכנתי אחת פעם בסדנא) ואני מקווה שנילי שמחה לקבל אותה - אחרי הכל בבית עם 3 ילדים אף לא חסרה דרישה לפתרונות אחסון.

ובלי קשר להחלפות – היום היה המבחן האחרון לשלוש השנים הפרה-קליניות! את האמת היה קצת מאכזב. הרגלי הלמידה שלי מזעזעים למדי. אני לרב לומדת יום-יום וחצי, ואיכשהו תמיד עוברת (פרט למקרה אחד של מבחן בפרמקולוגיה שיזכר כמבחן המגעיל של הפרה-קליניות). אחרי השנה הראשונה נגמרה לי לגמרי המוטבציה להוציא מאיות כי... לא צריך.

אין שום תחרות בלימודי רפואה (כי אין תואר שני ובתי החולים לא מסתכלים על ציונים), אין צורך להוציא ציון גבוה, רק צריך לשמור על ממוצע יציב מעל 75. ומכיוון שבשנה א' הייתי חנונית למופת ויצרתי לעצמי בופר נהדר של ממוצע 95, אני כבר שנה וחצי מנסה להרוס אותו ואני עוד רחוקה שנות אור מרף ה75.

אבל המבחן הזה היה משום מה שונה. לא יודעת למה, אבל למדתי אליו טוב. אפילו טוב מאוד. יכול להיות שזה בגלל שרבים וטובים לפני אמרו כמה הנושא הזה חשוב, יכול להיות שסתם כי לא היו מבחנים משנים קודמות אז היה צריך לדעת ממש טוב את החומר ולא רק לשחזר שאלות בראש, תהיה הסיבה מה שתהיה – אבל למבחן הזה באמת למדתי, בניגוד לרב המבחנים האחרונים.

והלך ככה ככה. שזה די מתסכל, כי כשלא מתאמצים בכלל גם 70 זה ציון נהדר, אבל כמוציאים את הנשמה ולא ישנים לילות לפני המבחן, 80 זה קצת מבאס.

זהו, עד כאן התבייכנות על הצרות ה"גדולות" שלי

מה שכן זה קצת דפק לי את האקסטזה של סוף השנה, לא קפצתי למזרקה של הפקולטה (בניגוד לכמה וכמה מחברי לכיתה) ואפילו הברזתי היום מיציאת סוף שנה (לא נורא, יש מחר עוד אחת, אנחנו הרפואנים יודעים לחגוג!)

רק בסוף היום התעודדתי. ולמה? כי סגרנו מקום!!!

סגרנו סופית את הפיין קלאב (ליד בית אורן). היה מעמד "כבד משקל" ממש, הרגשנו ילדים גדולים 

את האמת היום סופית התאהבתי במקום כי לא היה בו אירוע. רב המקומות שראינו כאשר לא היה בהם אירוע נראו אפורים, משעממים ואפילו די עצובים, ושם זה פשוט היה י-פ-י-פ-ה היום, שקט ומלא קסם. הטבע משגע, אפילו היה יותר יפה מאשר באירועים שראינו (האנשים סתם הורסים את הנוף(