אז אחרי שכתבתי, ערכתי, שכתבתי וצירפתי תמונות סוף סוף אני מעלה את סיפור הנסיעה. זהירות מגא-פוסט, לאמיצים בלבד.

היום הראשון

הנסיעה התחילה במצב צבירה לחוץ משהו. אורי שכח לעשות ביטוח נסיעות לחו"ל ועשה אותו בטלפון ברגע האחרון, תוך כדי שהמטוס כבר מתכונן להמראה ואני מזהירה אותו כל פעם שדיילת מתקרבת. בכלל כמעט איחרנו לטיסה כי הגענו רק שעתיים מראש (כהרגלי אגב) רק מסתבר שכשצריך להעביר 10 אנשים את כל המסלול בנתב"ג זה לוקח הרבה יותר זמן מאשר אם עושים את זה רק שניים.

הטיסה עצמה התעקבה בשעה, בקושי הספקנו להגיע לתחנת המשטרה בפראג, בה צריך להירשם לפני החתונה אבל סה"כ אשת הקשר שלנו בפראג תקתקה הכל במהירות ויעילות כך שהספקנו הכל וחזרנו למלון מותשים מהטיסה המוקדמת, נרדמנו עד הערב.

כאמור נסענו 10 אנשים – אני, הורים, סבתא וידיד מאוד טוב שלי. אורי בא עם אמא, סבתא, אחותו וארוסהּ. בערב הראשון, לילה לפני החתונה, הלכנו חמשת הצעירים למועדון, לחגוג מעין מסיבת רווקוּת. המועדון נקרא DUPLEX ונמצא בשדרה ליד המוזאון הלאומי. מועדון משובח ביותר, נחשב לאחד הטובים באירופה, אחלה מקום ואחלה סאונד רק שהגענו מוקדם אז היה די ריק ומשעמם. אט אט התווספו עוד בני נוער צ'כים (הם לא בודקית ת"ז בכניסה???) אבל אנחנו הלכנו די מוקדם – יש חתונה על הבוקר...

תמונה ממסיבת הרווקוּת:

היום השני

כשהחלטנו שנתחתן בפראג היה חשוב לנו, ובעיקר לי, שזאת תהיה חתונה יפה. למרות שנעשה גם טקס בארץ לא רציתי חתונת בזק בסרט נע בחדר אפור של משרד העירייה. מהסיבה הזאת ממש רצינו להתחתן ברטושה – בניין העירייה הישן, הרי הוא הבניין של השעון האסטרונומי. כמובן שעד שנזכרתי ליצור קשר עם סוכנות הנסיעות די צחקו לי בפנים על הרעיון של להזמין מקום ברטושה חודש לפני בחודשי הקיץ ואמרו שאין מה לעשות, בבניין העירייה הישן אנחנו כבר לא נתחתן. זה היה רגע של משבר שבו תיארתי את עצמי מתחתנת באיזה כוך מגעיל בבניין סובייטי מכוער. הגענו לפראג, אשת הקשר הנמיכה לנו ציפיות ואמרה לנו שאנחנו מתחתנים בבניין החתונות של רובע פראג 19 (יש סה"כ 24) ואמרה עליו שהוא "לא משהו משהו". הגענו אליו בבוקר החתונה וחיכתה לנו הפתעה נעימה ביותר – בניין קטן, בשכונה רגועה ומקסימה, מעוצב וחדש, עם מקום ישיבה לאורחים ואווירה מאוד נעימה. מסביב היתה גינה מהממת שכל צילומי החוץ היו בה, ואם להיות כנה – אני מרוצה מזה שלא קיבלנו את בית העירייה ישן. שם אחרי החתונה יוצאים לכיכר ההומה ואילו פה היו לנו כמה דקות טובות אחרי הטקס להיות ביחד עם המשפחות, להצטלם ברגוע, לזרוק את התיקים בלי חשש לכייסים (שממלאים את כיכר העיר העתיקה) ולהנות מהמקום המקסים הזה.

היה טקס מקסים ומרגש. הוא דיבר יפה ולעניין (בצ'כית, אבל המתורגמנית המקסימה שלנו תרגמה הכל), על חיים משותפים, על לעמוד ביחד אחד ליד השניה בתקופות היפות ובתקופות הקשות. אורי ממש התרגש, אני הייתי בסוג של ענן.

היתרון בחתונה כל כך מוקדמת שיש זמן לעשות המון דברים אחרי. למשל לגרור את בעלי לקנות בדים (פירוט שלושה פוסטים אחורה) או אפילו לגלות שבשדרה הראשית בעיר יש... קיר טיפוס! יש לציין שמי ש"מתפעל" את הקיר זה 2 בנות שאין להן מושג מה זה ראנר (כן אני יודעת שגם לרב הקוראים פה אין מושג ) הן נתנו לי את הציוד שביקשתי ושילחו אותי ואת אורי לדרכינו העליזה. אחרי שנה שלא טיפסתי שיחזרתי ביעילות איך עושים את הקשר שאמור למנוע ממני ליפול. אמצעי החיכוך שלהם (מה שמחזיק אותי באויר אם אני נופלת) היה שמיניה, בה מעולם לא השתמשתי, אבל עם קצת אילתור (ותרגולת נפילה בגובה נמוך) הצלחתי לטפס בהצלחה שני קירות קלים מאוד בטופרופ מה שבהחלט השביע את תאבוני והתלהבותי.

עוד תמונה אופיינית של כלה ביום החתונה:

פרטים טכנים לחובבי הטיפוס:

טיפוס לכמה שעות וציוד עולים 105 קרונות (20 וקצת ש"ח, זול לכל הדיעות יחסית למה שבארץ)

כתובת: Vaclavske namesty 15, בקומת המרתף.

פרט לקיר טיפוס יש באיזור גם בן&ג'ריס משובח עם cooky dough נחשק ביותר (רחוב na pricope ליד הכניסה לתחנת המטרו MUSTEK).

בערב יצאנו בהרכב מלא לארוחה חגיגית במסעדה מעולה שאורי מצא אחרי נבירה ממושכת באינטרנט. מסעדה מאוד קלאסית ומרשימה, עיצוב שלקוח קצת מהמאות הקודמות כולל פסלי ברווזים בכל מקום (וגם ברווזים אמיתיים בתפריט), רהיטים עתיקים וציורי קיר. המסעדה יקרה יחסית לפראג, אבל האוכל מעולה והשירות מאוד ברמה. מלצרים לפי כל כללי הטקס שזה גם קצת מאיים יש לציין. מתאימה לארוחות מיוחדות. מנות מומלצות: ברווז עם ג'ינג'ר ושום, גולש עם דאמפלינגס (איך לא...), ביפסטייק ברוטב פלפל ופטריות.

יש לציין מאוד לטובה את העובדה שהחשבון הגיע מודפס, ברור וללא שום תוספות מפתיעות (וזה למרות השירות המעולה והעובדה שבתחילת הארוחה קיבלנו סלסלאות לחמים מלאות בכל טוב ובמהלך הארוחה דאגו למלא לא רק את כוסות היין אלא גם את כוסות המים במים קרים). וזה בניגוד למסעדות רבות בפראג בהן תקבלו חשבון בלתי קריא הגבוה לפחות בכמה עשרות קרונות מהמצופה.

שורה תחתונה: מסעדה מעולה אך יקרה יחסית לפראג (יצאנו עם כ200 ש"ח לאדם כולל יין וקינוח), שירות איכותי וקלאסי, שעלול להראות פלצני למי שלא רגיל לסגנון, אוכל מאוד טעים. פרטים:

U Modre Kachnicky

Nebovidska 6, Mala Strana

ואם מישהו רוצה משהו אף יותר "מפונפן" הוא מוזמן לקפוץ למסעדה ממול שאף זכתה לה בדירוג ב- Michlen guide (נדמה לי שהשם של המסעדה הוא Mandarine)

יום שלישי

כאן אולי המקום לפרט על המלון שלנו – Ibis Old town.

במילה – להתרחק! הרחק הרחק! הדבר היחיד שהיה טוב במלון זה המיקום שהיה פשוט מעולה - 2 דקות ממגדל אבק השריפה וצמוד לקניון הפלאדיום. אבל וואלה יש עוד 100 מלונות בOLD TOWN  והייתי ממליצה לבדוק אותם לפני שמתקרבים למלון המזעזע הזה. החדרים נקיים ומסודרים אבל פיצים וצפופים. אין אמבטיה, רק מקלחון. אין כספת ואין מיניבר (לא שאנחנו שתיינים גדולים אבל הגענו ביום החם של הקיץ והיה יכול להיות נחמד מקרר קטן בחדר). ארוחת בוקר – בסיסית לגמרי: סוג גבינה אחד, כמה נקניקים, מקושקשת "מנוזלת", ב9 כבר לא נשאר הרבה (והם מפרסמים שיש ארוחת בוקר עד 12 בצהריים). אבל גולת הכותרת, ללא ספק, היה השירות. קראתי כמה ביקורות מזעזעות על השירות במלון הזה אבל אמרתי לעצמי "מה אני כבר צריכה מהם?" אז זהו, שטעיתי בגדול. אני לא אסבך אותכם בפרטים הקטנים אבל רק אציין שהיה בלאגן שלם סביב שדרוג החדר (שכמובן לא קיבלנו) וצ'ק אאוט מאוחר שניסינו לברר לגביו. במילה אחת – אי אפשר לעשות צ'ק אאוט מאוחר כי הם מלאים אבל כן אפשר לשלם 50 יורו ולהישאר עד שש, רגע... לא אמרו לפני רגע שהם מלאים?... אחת מפקידות הקבלה צעקה עליי שאני משקרת וגרמה לי פשוט לרוץ לחדר בבכי. חשוב לי לציין שאנחנו מ-מ-ש לא מסוג האנשים שמנסים "להוציא" דברים מהמלון. בקשות כמו שדרוג החדר לזוג, שבחברת הנסיעות שלנו אמרו שינסו לסדר, או בדיקת אפשרות לצ'ק אאוט מאוחר אלו בקשות לגיטימיות ומנסיון במלונות אחרים נענות בחיוב או בסירוב מנומס. היחס פשוט מזעזע. השאיר טעם מאוד רע.

טוב ואחרי שהוצאנו את זה מהמערכת...

ביום השלישי הלכנו למצודה שאני לא אפרט עליה כי זה אתר חובה שיש עליו אין סוף חוות דעת ב"למטייל". רק טיפ קטן וחמוד: "בסמטת הזהב" תעלו לקומה השניה של הבניינים, חוץ ממלא ענייני אבירים מגניבים יש באחד הקצוות מקום בו משלמים 50 קרונות (10 ש"ח) ונותנים לך לירות ב- crossbow . למרות שהתוצאות שלנו היו עלובות מאוד, היה מגניב.

שיא היום הגיע בארוחת הצהריים כאשר, שוב תודות לנבירות האינטרט של אורי, הגענו למסעדה/ פאב/ מבשלת בירה. המקום קיים מאז 1499 ופשוט מומלץ בחום! ברגע שמתיישבים מונח על השולחן לפניך (אם תרצה או לא תרצה) פיינט בירה מעולה! זאת הבירה של המבשלה והיחידה שמוגשת במקום. המסעדה מלאה עד אפס מקום, היה לנו די מזל שבדיוק התפנה שולחן, עדיף אולי להזמין מראש. אחרי פיינט וחצי של בירה 13% אני, שרגילה לגינס, הייתי שיכורה לגמרי ופצחנו בריקודים (כמו שאפשר לראות גם הצלם לא היה צלול לגמרי).

מנות מומלצות – מנת הפתיחה של הנקניקיות ומנת הגולאש בעיקריות. דווקא מנת הבשרים "של הבית" שיחסית יקרה לתפריט לא היתה מוצלחת במיוחד. רב המנות האחרות היו עד 200 קרונות (40 ש"ח). פרטים:

U Fleků

Křemencova 11

יום רביעי ואחרון

הוקדש לשופינג! למרות שזה היה יום ראשון החנויות היו פתוחות (לא חנויות הבדים) וקנינו המון המון בגדים. אין מה לעשות - זה פשוט היה זול! ואיכשהו מנגו וזארה באירופה זה עולם אחר לגמרי, והרבה יותר מרשים מהדברים שאותן רשתות מוכרות בארץ.

באותו יום יצא לנו לבקר בהרכב כמעט מלא במסעדה טובה נוספת:

Mlijnice - מסעדה חביבה ביותר, בסמוך לכיכר השעון. אוכל טוב, מחירים טובים ועיצוב מקסים.

כתובת: Kožná 14

חזרנו לארץ ב-3 לפנות בוקר, מותשים אך מאוד מרוצים מכל החוויות, ומן הסתם מהחתונה עצמה. ובתמונה – מה קורה כש-10 אנשים נוסעים לחו"ל, ביניהם 2 זוגות שמתחתנים עוד מעט בארץ (תמונה מפלאפון, סליחה על האיכות):