אני נזכרת בכל אותן פעמים בהם אנשים שאלו אותי איך יש לי זמן להכל, ליצירה, ללימודים, לעבודה...

התשובה פשוטה - שנים פרה-קליניות (א-ג) הן די קלות. לרב לא הגעתי ללימודים, למדתי טוב בתקופת מבחנים וזה הספיק. אבל כבר שבוע שהחיים הטובים נגמרו והוחלפו בישות אחרת, הרבה יותר עמוסה, הרבה יותר מאתגרת והרבה הרבה יותר מעניינת.

בכל בוקר אני מוצאת את עצמי במחלקה באסה"ר מוציאה דמים (תיקון: מנסה להוציא דמים) לקשישים שלא מבינים מה נפלו עליהם כל הסטודנטים האלה שבקושי יודעים משהו מהחיים שלהם, אח"כ עד שלוש וחצי אנחנו לומדים, בודקים חולים, מגלים איך להשתמש בצעצוע החדש שעל הצואר... ועכשיו גם תפסתי איזה וירוס נחמד, לא מפליא בהתחשב בזה שחצי מחלקה בבידוד

אז בין הלימודים שנהיו ממש אינטסיבים פתאום לבין העבודה שלא נעלמה, ליצירה לא נשאר הרבה זמן. סיימתי בדוחק את ההחלפה האחרונה שהתחייבתי אליה, והדבר היחיד שהספקתי לתפור היו שני כיסויים לפנקסי הלימודים שלי:

נכון שהסגול מהמם?