פתאום הבלוגיה מוצפת בתמונות ישנות, מגורענות ודהויות של ילדים בתחפשות כאשר אותם ילדים כבר מזמן לא ילדים. אז גם אני מצטרפת לחגיגה.

עד גיל 8 עוד לא הייתי בארץ, אז לא היה פורים. אבל היה מנהג של לחפש זאטוטים בערב ה31.12

הנה אני בגיל 3 בתחפושת לא כשרה במיוחד:

בגיל 4 בתפקיד פתית השלג (תחפושת מאוד פופולרית בגן שלי):

עד היום אני זוכרת את הבאסה כשבגיל 6-7 הבנתי שאני כבר גדולה מידי לתחפושות...

אבל אז הגענו לפה, וגיליתי שבפורים אפשר להתחפש בכל גיל. אז בשנה הראשונה, בכיתה ב', ההורים שלי השיגו מאיזה קרובת משפחה תחפושת של ליידי ואני מאוד התלהבתי מכל התחרות והשטויות:

בכיתה ג-ד-ה אמא שלי תפרה לי את התחפושת. הייתי פרח, יסמין מאלאדין (אחת התחפושות היפות שלצערי לא צולמה) וגם גזר (תחפושת שאני ממש לא אהבתי). הנה הפרח:

בכיתה ו' אמא שלי השיגה מחברה תחפושת קאובואית מצויינת ואני אפילו למדתי לסובב לאסו:

בחטיבה ובתיכון כבר הפסיקו לצלם וגם התחפושות היו פחות מקוריות, פשוט מה שנמצא במקרה בבית. התחפשתי לרופאה (חלוק של אמא שהיא בכלל ביולוגית) לשופטת (אין לי מושג מאיפה הייתה לנו גלימה כזאת בבית) והשפל היה בכיתה ז' כששמתי על עצמי אוברול ג'ינס (מזעזע) דחפתי לכיסים כמה כלי עבודה של אבא שלי והלכתי בתור "handywoman" לא מושקעת בעליל.

רק בכיתה י"ב חזרנו לימי התהילה כאשר אני ועוד 5 אנשים התפשנו לדגל הגאווה, אני הייתי סגול (מפתיע, נכון?) נרשמה התלהבות רבה בקרב החברים, המורים ואפילו האנשים ברחוב. אחרי הכל זה היה בתיכון במרכז ת"א...

התחפושת האחרונה שלי הייתה בשנה א' בלימודים. תחפושת מוצלחת במיוחד שזכתה במקום הראשון במסיבת התחפושות של הפקולטה (הרפואנים האלה ממש יודעים לחגוג...). כיאה לחננות רפואה התחפשנו ל... כדוריות דם אדומות ווירוס!

המקור מ"החיים":

אנחנו (לא ברור למה אני נראית בשוק):

על הגב הכנו סלים גדולים אדומים מלאים ב"חמצנים" (בלונים לבנים).

חג שמח!