הגעתי למלבורן ב7 בבוקר, חושך של ההמיספרה הדרומית בפברואר עדיין שרר ברחובות העיר, ואני הרגשתי לגמרי לבד. חופשית. לקח לי כמה שעות להבין את מערכת החשמליות הסובבות את העיר וטיילתי. גיליתי שבעיר יש פסטיבל מים ענק לכבוד תחרות עולמית בקפיצה בסקי מים (אכן דבר גאוני לרחף לאורך 70 מטר מעל נהר הYarra קשור בחבל לסירת מנוע!). מתקנים לגדולים ולקטנים, סרטים תחת השמיים בלילה וקרנבל ענק וססגוני ליוו את היום.

אחרי ארוחת בוקר על גדת הנהר גיליתי את העיר. העיר בשיפוצים, פיגומים בכל מקום. במקום היופי המפרצי של סידני קיבלתי הרבה גברים בגיל העמידה עם וסטים כתומים. סכנה כאן בונים. עוד שנה תהיה מלבורן עיר יפיפיה, ובינתיים אפשר להנות מהחופים היפים של סנט קילדה. פרבר מלא אוירה.

ישבתי על אחד החופים האלה, קראתי ספר מצוין ואכלתי במבה שהברחתי לאוסטרליה מהארץ (תוך סיכון משמעותי). הרגע הפשוט הזה, משולב עם הידיעה שלמחרת אהיה על מטוס לניוזילנד, איפה שהירוק ירוק יותר מכל מה שאי פעם ראיתי, הרגע הסימפליסטי הזה עשה לי כל כך טוב. הייתי שמחה. מאושרת מהפשטות שבדבר!

וכמו כל התחלה, התחלה היא דבר קשה, אפילו בטיול. השמחה שלי פינתה מקום למחשבות עצובות. דאגתי שלא יהיה לי מספיק כסף לכל הטיול הענק שהייתי רק בתחילתו, הייתי עייפה מהנסיעה בלילה, אפילו שמץ של בדידות מצא את דרכו לליבי, אבל נראה לי שיותר מהכל פחדתי מהלא נודע. לא ידעתי לאן אגיע ולאן לא אגיע, אפילו שאני כל כך רוצה להגיע לכל מקום יפה. באותו רגע חולף אחרי השמחה הייתי עצובה שאני לגמרי לבד במסע הזה.

לאט לאט נתתי למחשבות שלי להתגלל, הבנתי שהמצב שלי לא רע בכלל. ובטח הרבה יותר טוב מהמגלים הראשונים שהגיעו לפינות העולם הנסתרות הללו. "חוסר הידיעה" שלהם היה פי כמה וכמה גדול משלי. אף אחד מהם לא ידע למה לצפות, איפה הספינה השברירית שסוחפת אותם תמצא את עצמה בסוף מסעם. והם היו ממש לבד. עשרות אנשים על ספינה שחוצה את האוקיאנוס במקום שאף אחד לא היה לפני זה, עייפים ורעבים ברמות שאני מקווה שלעולם לא אדע. לאט לאט המחשבות הרעות התנדפו להן...

האושר חזר אלי יחד עם תמונות מדהימות של שקיעה אדירה תודות לאדים הרעילים של אזור התעשייה במלבורן. תמיד אהבתי שקיעות, לא כמו כולם אני חושבת, למרות שלא מעמדתי לשפוט. השניות האחרונות של שמש גורמות לי לאושר שאני לא יודעת איך לתאר במילים, מחזה מדהים של נקודה זוהרת וקטנה מציצה מבעד לעננים שניה לפני שהיא שוקעת עד מחר. אני כמעט יכולה להרגיש את הכדור הענק הזה מתגלגל לו לעיתו (במהירות 25000 קמ"ש) בשניה הזאת, המח שלי נאבק לעכל את המשמעות העצומה של הדבר.

אולי בכל זאת טוב שאני לבד. פילוסופיה...

גלגל ענק בלונה פארק היפיפה בסנט קילדה

שקיעה קסומה בסנט קילדה