אחרי השקיעה חזרתי לפסטיבל המים שבאותו הזמן הגיע לשיא עוצמתו בעיר האוירה של אוסטרליה. נכנסתי לפארק לקולו המרעיש של שיר הפתיחה ממלך האריות. מצאתי לי פינה טובה על הדשא מול המסך שהתפרש לו מעבר לנהר וצפיתי בסרט הזה פעם נוספת. לא ימעס לי ממנו בקרוב, זה היה רגע קסום בטיול, לגמרי לבד, מתחת לכוכבים, מוקפת בהמון אנשים יחד איתי על הדשא, יושבים ורואים את אחת מיצירות המופת של דיסני.

אחרי שהסרט נגמר, נגמר איתו גם הקסם. תחילה נדבקו אלי חבורת בנים ששאלו אותי אם אני לבד וכמה כסף יש לי – הלכתי רחוק ומהר! הלכתי והלכתי ברחובות העיר הליליים, מוארים ע"י האורות המנצנצים של בתי הקפה השזורים בשדרות היפות. כשרגליי היקרות התחילו לזעוק מכאב הגעתי לתחנת הרכבת בה השארתי את התיק הגדול שלי בבוקר. אותו בוקר לפני 15 שעות שנראה כמו מיליוני שנות אור ממני באותו הרגע. 3 שומרים בוסטים כתומים הודיעו לי שהתחנה סגורה. אני שחלמתי על "ליל מנוחה" בשדה התעופה כמעט בכיתי על חלומי המנופץ. במהירות השומרים קראו לאבטחה שפתחה לי את השער. הלוקרים של התיקים הם מכונה שעובדת 24 שעות, אבל עליהם כתוב במפורש שבכל בעיה יש מענה טלפוני רק בין 6-22. אני, עם ישראליות חסרת תקדים אמרתי לעצמי, באותו בוקר רחוק – "יהיה בסדר, אפילו בחצות". בערב הלוקר אמר לי – "לא בסדר, אני מקולקל". ואז בכיתי.

הרגשתי אומללה, חסרת אונים, הרגשתי שאם זה מה שקורא ביום הראשון בו עשיתי צעדים מהססים בארץ רחוקה לגמרי לבד, כל מה שמצפה לבוא הלאה לא יכול להיות טוב. ריחמתי על עצמי תוך כדי שאני מנסה להרדם על ספסל בתחנת הרכבת.

השומרים שעבור במקום, כנראה ריחמו עליי ונתנו לי לישון בחדר המנוחה בתחנת רכבת. פחדתי שאני לא אתעורר, פחדתי שאני אאחר לטיסה שלי, פחדתי שהאיש של הלוקרים לא יגיע בזמן. בסוף הכל הסתדר בבוקר, וכפיצוי על הלילה ההזוי זכיתי לנסיעה בגו קארט וסירנות של האבטחה כל הדרך עד לתחנת האוטובוס שלי לשדה. הודתי לשומר בקרב לב, וחייכתי לעצמי עם הגילוי המפתיעה של פרספקטיבה משעשעת שנוספה להאיר לי אור על הטיול.

הטיסה איחרה. בכל הטיסות (11 במספר) שהיו לי בטיול הענק הזה – אף אחת, אף אחת! לא יצאה בזמן! אחרי טיסה מדהימה ביופיה הגעתי לניוזילנד. לhomestay של ג'וני ורונית בכרייסצ'רץ'. מקום שקט בפרברי העיר הקטנה. זאת העיר הכי גדולה באי הדרומי, אבל קטנה כל כך במושגים עולמיים. כאן מתחיל הטיול שלי. הטיול האמיתי, הנופים המדהימים, האנשים המרגשים, היופי עוצר נשימה של מדינת האיים הקטנה הזאת, בקצה העולם, כל כך רחוק מדאגות היקום.

נב - ליזי בסדר (טפו טפו טפו)

והנה תמונה מהמטוס.

"The Land of the Long White Cloud"