פוסט ארוך – ראו הוזהרתם...

הגלספי זה טרק. טרק קטן וחבוי ולא ידוע ממש, או ידוע בדיוק במידה הנכונה כדי שאני אשמע על קיומו אבל לא רבים אחרים. הגלספי היה הטרק הראשון שלי בניו זילנד ותרפיה מצוינת לחבלי הפרידה הזמנית מתמיר ודורון.

היום הראשון של הטרק היה לא קל אבל שווה כל רגע. הגענו בבוקר אני ונועם, שותפי לאותו טיול קסום, למרכז המידע במקרואה, עיירה של רחוב אחד צפונית לואנאקה. שם הסתכלו עלינו במבט מתנשא ושאלו אותנו עם אנחנו יודעים לחצות נהרות ויש לנו ניסיון בטרקים קשים. טוב... לא היה אבל הלכנו בכל זאת, אנשי הDOC הסתכלו עלינו במבט שביטא בעיקר "תקחו סירה כי אין לנו לא את הכוח ולא את הזמן לבוא לחלץ את הגופות הצפות שלכם מהנהר..." אז החלטנו כמובן כמו כל ישראלי שמכבד את עצמו שיהיה בסדר ונלמד את עצמנו איך חוצים נהר. בסוף לא היה קשה בכלל. תופסים מקל, ותופסים חזק את נועם שמנסה להישאר יציב, עוטפים את התיק בכל פיסת פוליטילן ידועה לאדם ונכנסים למים הקפואים שמגיעים עד המותניים, זזים לאט לאט עם הזרם החזק עד שעוברים לצד השני. היה נהדר. ובהחלט לא נורא בצורה הסופנית כמו שאנשי הDOC תיארו לנו.

אחרי השעה הראשונה ומלאת חוויות הנהר הגיעו עוד 8 שעות של הליכה. השעות הראשונות היו מדהימות! שביל קטנטן ביער מלא טחב גרם לנו להרגיש שפיה תצוץ מולנו כל רגע. מרבד ירוק אינסופי כיסה כל פיסה של אדמה, עץ או סלע שהתפרסו משני צידי השביל המתפתל, וכשחשבת שהעולם לא יכול להיות יפה יותר, היער נפתח לאחו ענק ויפיפה, חבוי בין צלליות ההרים הירוקים. עמדנו כמו שני גמדים בין הדשאים הצהובים שמילאו את האחו האדיר הזה והבטנו במפלים שאספו באיטיות את מי הקרחונים מההרים שמעלינו.

ואז הגיע החצי השני... הגענו פתאום למקום בו השביל נגמר. פשוט נגמר ולפנינו היו כמאה מטרים של צלע הר חשופה, צלקת למפולת בוץ שקרתה לא מזמן. הטחנו את עיננו בשיפוע של יותר מ50 מעלות למדרון שנגמר בנהר גועש וסוער סביב סלעים מבשרי רעות. בצידו השני של המדרון ראינו שלט כתום קטן ותמים, סימון השבילים הניו זילנדי שהודיע לנו שאת זה אנחנו צריכים לעבור - ב"דוך" (ככה כותבים דוך?), בלי יותר מידי ברירה. בזהירות, צעד אחרי צעד, הלכנו לרוחב המדרון, כשכל צעד גרם למפולת קטנה ופרטית משלנו, ואני רק הייתי שמחה שאני לא צריכה לעשות את זה לבד. אחרי רבע שעה (אולי יותר) השארנו את המאה מטרים המאיימים מאחור והמשכנו הלאה. ההמשך התברר להיות עלייה ארוכה וחסרת רחמים בגשם ניו זילנדי טיפוסי שלא מוותר. אחרי יום של כמעט 10 שעות, עייפים, רעבים וקפואים ראינו פתאום את הבקתה שלנו, מעלה עשן בצד השני של העמק, מוקפת הרים מושלגים ונראת כמו המקום הכי חמים בעולם.

אכלנו ארוחת ערב ספרטנית ביותר וניסינו להירדם תוך כדי שהתנור ממלא את הבקתה בחום נוראי, הפך מוחלט לקור הכלבים ששרץ בחוץ.

למחרת לירון, ישראלי נוסף שפגשנו בבקתה, הצטרף לאחוות הטרק שלנו ובילינו את הבוקר בשיטוט בביצות. הלכנו לאיבוד. כן כן, כמו כל ישראלי שמגיע לניו-זילנד גם אנחנו מצאנו דרך ללכת לאיבוד בטרק מסומן לתפארת. אחרי שעה ראינו בזווית העין את משולש הDOC הנכסף ומצאנו את הדרך החוצה. אחרי שיצאנו הביצות הגיעה העלייה, היה לי יותר קל מהמיולר אבל עדיין קשה. ואחרי העלייה כמובן יש ירידה, שהייתה נהדרת. באותה תקופה עוד אהבתי ירידות, לפני שדפקתי לעצמי את הברך בפיורדלנד, אפשר לטייל שבועות בפיורדלנד, אבל אנחנו עוד לא הגענו לשם אז נחזור לאיזור הגלספי והיופי הקסום שלו. בתוך היופי הקסום הזה התחבאה לה ירידה קשה, על אבנים בתוך היער, עם הרבה החלקות ונפילות. בסוף הגענו לנחל ושטפנו פנים, נהננו מרגעי המנוחה והמשכנו הלאה. עלינו וירדנו ועלינו שוב בזיגזג אינסופי עד לאחו נוסף, מדהים ביופיו הניוזילנדי. באותם הרגעים קיוותי שלעולם אני לא אתרגל ליופי עוצר הנשימה הזה. שמעתי מטיילים שאחרי כמה טרקים התחילו למלמל שכל ניו זילנד נראת אותו דבר, שהטרקים זהים אחד לשני ושכל פעם רואים את נוף חוזר על עצמו... באותם צעדים ראשונים על ארץ הענן הארוך פחדתי שגם אני אהפוך לחלק מהעדר חסר המנוחה ומחפש הריגושים שלא יכול להנות מיופי קסום ומהניואנסים הקטנים של כל טרק וכל צעד וכל מפל ניו זילנדי. אבל במבט לאחור אני שמחה להגיד שלעולם לא הפסקתי להיות מוקסמת מכל צעד וכל מקום חדש שגיליתי בטבע המדהים ההוא. אפילו הליכות בבוש, שיכולות להעיק אחרי כמה טרקים, תמיד נראו לי קסומות.

כעבור שעה של הליכה קלה באחו מדהים הגענו לבקתה שלא יכלה לבחור לה מיקום מושלם יותר, בקצה הדשא הצהוב, בצל ההרים הירוקים לצד נהר בצבע תכלת יפיפה. גילינו בריכה של מפל סמוך לבקתה, קפצנו למים הצלולים, הקפואים, היתה זאת הרגשה מדהימה - לעמוד מתחת למפל קפוא של מי קרחונים תוך כדי שאנחנו מתקשים לנשום מרב התרגשות וקור.

חזרנו, התייבשנו, שתינו תה בצל ההרים, נלחמו בגבורה בסנד פלייס העיקשים. הרי הם הזבובים הטורדניים ביותר עלי אדמות והדבר היחיד שעומד בין ניו זילנד והגדרתה כגן עדן. יצור קטנטן ושחור הניזון מדם אנושי משובח, תוקף בשעות היום וישן בלילות. ובזמן שהם נהנים משנת לילה ערבה, פצועי מלחמות העבר מתגרדים ללא הרף. בגלספי מצב הסנד פלייס קשה ביותר, הם תוקפים בנחילים שחורים ומאיימים וגורמים לך לאכול תוך כדי תנועה מתמדת בנסיון מובס להערים על החלאות. אבל זה הדבר היחידי שרע בגלספי, חוץ מזה, הוא מושלם. פשוט מושלם.

בבקתה פגשנו חבורת קיווים (ניו זילנדים) בגיל העמידה שמטיילים להם בארצם היפה, מנוסי טרקים והרים (הספטון והדאסקי בינהם – טיילים רציניים ביותר) הם המליצו לנו על מקומות לטייל בהם ואני הלכתי להכין לי ארוחת ערב מתוך שקית. עם רדת השמש נעלמו נחילי האויב ואני ישבתי בחוץ, על מרפסת הבקתה, מודהמת מהעובדה שאני מבלה את הלילה שלי שם. לשבת בצל ההרים אחרי יום הליכה לא קל היה אחד הדברים המספקים ביותר שעשיתי עד אותו רגע. בהחלט משהו שמביא אותך לקצה גבול הנוחות (אך בודאי לא היכולת) מבחינת אוכל, שינה, שרירים והגיינה (לא להתקלח 3-4 ימים). אבל בזה יש הרבה מן הקסם. הפשטות שבטרקים עשתה לי הרבה טוב. הידיעה שכשאתה קם בבוקר אתה לא צריך לדאוג מה"עובר ושב" שלך ולא מהעבודה, לא מיחסי האנוש המסובכים וגם לא מהמכונית שאולי לא תתניעה או האוניברסיטה שלא תקבל אותי למחוזותיה... הידיעה שכל מה שאני אחשוב עליו באותו בוקר יפיפה זה מספר הק"מ שיעמדו ביני לבין בקתה הבאה גרמה לי לחייך כל פעם מחדש כשהתעוררתי למשמע קולות הבוקר בבקתה ניו זילנדית טיפוסית.

אז ישבתי שם בחושך, והבטתי בהרים. להלן "ההרים" (חשיפה של 30 שניות):

וקיוותי שבהמשך חיי אוכל לעשות המון דברים כאלה ולטייל בלי סוף, ואולי, רק אולי לקחת את האהבה החדשה הזאת שפתאום גיליתי להרים לרמה חדשה וגדולה יותר.

למחרת בבוקר אני ונועם תפסנו טיסה למקרואה. 7 דקות של אושר במושב הקידמי של מטוס קטן וצהוב. טיסת נוף במחיר הקוסם של 35 דולר (את הכסף האמיתי הם לוקחים מאנשים שבאים לבקתה, וחזרה הם פשוט אוספים טרמפיסטים). גלשנו מטרים ספורים מצמרות העצים בתוך ואדי אדיר עם הנהר גועש תחתינו. 7 דקות של אושר בהם חזרנו למקרואה, אותה דרך שלקח לנו לעשות יומיים ברגל...

***

כמו שרואים הוספתי מונים למטה, תודות לאלירם כמובן. רק על טיולים אני חושבת...

ואגב, מישהו יודע איך לגרום לוורד לבדוק שגיאות כתיב בעברית? הוורד שלי לא מסכים לכך, ולי קצת קשה בעניין השגיאות כתיב, אז למענכם, אם מישהו יודע איך להוריד תוספת שתעשה את זה (אהם אהם אלירם...) אני אשמח לכל פיסת עזרה J