הלכנו לטפס היום בבוקר בעין פארה, ללא ספק אחד הצוקים היותר טובים שארצינו הקטנטנה, הדלה בצוקים הצליחה לייצר. כמה דקות אחרי מחסום חיזמה, ועם גדרות ומחסומים מתנשאים עלינו מכל כיוון פנינו לשמורה היפיפה של רשות שמורות הטבע וגיליתי לראשונה מה זה המקום הזה שכל המטפסים מדברים עליו.

שני צוקים מרהיבים (דרומי בו מטפסים וצפוני בו אסור L) עם מאות מסלולים פוטנציאלים, אתר מדהים שהיה יכול להיות אתר ברמה בינלאומית. אבל... יש מאט מאוד מסלולים מבולטים (מוכנים לטיפוס ספורטיבי), יחסית לפוטנציאל האדיר של האתר, כיון שרשות שמורות הטבע לא מרשה. זה מאוד מכעיס אותי, כי מטפסים הם אנשים מ-א-ו-ד שומרי טבע, המקומות בהם אני טיפסתי הם תמיד הרבה יותר נקיים ממסלולי הליכה שצעדתי בהם והבולטים המתכתיים הקטנים שאנחנו מחברים לצוקים לא באמת פוגעים בסלע. זה מחלוקת קשה שפתרונה אומנם נראה באופק, אך האופק ממשיך להתרחק עוד ועוד. לפני כמה שנים היו במקום המון מסלולים מבולטים, במצוק הצפוני האדיר שמתנשא לגובה מכובד של עשרות מטרים, אך הרשות חתכה את כל הבולטים ואסרה על הטיפוס שם. אז מה שנשאר זה המצוק הדרומי, היותר נמוך, פחות מגוון וחשוף לקרני השמש שצולות אותך ללא רחמים בימי הקיץ.

זה פשוט נראה לי בזיון שיש כזאת אפליה במדינה בין מטיילים ולמטפסים!!! בעוד שמטיילים "יכולים" ללכת כמעט בכל נחל, ואדי, הר ועמק, לרמוס ברגליים צמחייה, להשאיר זבל, להפריע לבע"ח... אנחנו לא יכולים לטפס איפה שאנחנו רוצים. כי המטיילים לא צריכים אישורים וסימוכין, הם פשוט באים והולכים, אבל אנחנו... אנחנו צריכים להכין מסלולים, להקים אתרים, זה עסק מסובך. אי אפשר פשוט לבוא לצוק ולטפס אותו (כלומר אפשר, אבל זה סוג שונה לחלוטין של טיפוס...) ובעוד שכל מסלולי ההליכה בארץ מלאים בשקיות במבה, בקבוקי קולה וזבל אנושי אחר שמכעיס אותי כל כך, בעוד שכל מערכת החינוך על טיוליה השנתיים, לא עושה דבר כדי לחנך את הילדים לא ללכלך בטבע, בעוד שאנשים יכולים לטייל בכל חור שיש למדינה הזאת להציעה, אנחנו לא יכולים לטפס על הצוקים הבודדים שקיימים באזורינו הדל בהרים.

זה מכעיס!!!!!

On a brighter note…

יש אגדה האורבנית על עין פארה (או אולי דווקא לא כל כך אורבנית) שלא יורד שם גשם, דבר שכמעט התבדה היום אבל במהירות הטיפטוף הפסיק... האגדה הזאת גרמה לכך שביום סגרירי זה כל עולם הטיפוס ואחותו היו על הצוקים המרשימים הללו. מצד אחד זה מצוין כי זה נחמד לראות את כולם, מצד שני יש קצת לחץ על המסלולים...

סיימנו את היום באבו גוש כמובן, אצל אבו שוקרי. המקורי. מספר אחת.

יאללה- סולחא!!

חטאתי ולא לקחתי מצלמה, פעם הבאה אני אביא צילומים מהמקום המקסים הזה, בו מי מעיין צלולים זורמים במהירות בין צוקים צהובים, אואזיס של ירוק עז וחי, מתעקל בין קירות הסלע של המדבר.