מחר זה יגמר. שנה שלמה ונהדרת עברה לה. מחר אני בת 22. הגיל שבו מפסיקים להתלהב מהספרות שרק ממשיכות לעלות. אבל היום אני חוגגת את ה21, את השנה שהייתה, שהייתה נדמה לי השנה הכי טובה בחיי.

הייתי בצבא, מה שהיה טוב, ואז השתחררתי ממנו, מה שהיה טוב יותר. למדתי לצלול באילת ונסעתי לטיול. טיול מדהים שאין מספיק מילים כדי לתאר אותו. טיול קסום ששינה אותי, והפך אותי לבן אדם שאני היום. בן אדם שאני אוהבת להיות.

פגשתי אנשים מדהימים, שעשו לי טוב.

עשיתי דברים שלא חשבתי שאני אעשה, קרו לי דברים שלא חשבתי שיקרו. טיילתי חודש בטרפמים באי הדרומי המופלא, טיפסתי על צוקים ביוון, רכבתי על סוסים ושחיתי עם כלבי ים, קפצתי ממטוס, מגשר גם...

היה טוב. ואני לא רואה איך משהו יכול להתעלות על השנה הזאת. אבל אני אופטימית, החיים עוד ארוכים ויש עוד 5 יבשות שכף רגלי לא דרכה בהן.

הרבה שנים מהיום אני אסתכל אחורה, לתקופה הרחוקה ההיא כשהייתי בת 21 ואדע שזה היה הרגע שבו למדתי איך זה להיות מאושרת. איך להתלהב מכל דבר קטן בעולם  שלי. לחייך סתם כי יורד גשם בחוץ או כי יש זריחה מדהימה של ירח מעל הים. להנות מהחיים ולדעת שטוב לי.

אבל זה היה 21...

22 התחיל מגעיל לאללה!