אחרי טרק המילפורד המדהים נשארנו לישון בעיירה הקטנטנה שבקצה העולם. בבוקר למחרת עשינו שייט בפיורד. היה מדהים לראות את הצוקים מתנשאים עליך מלמעלה, ואתה כל כך קטן וחסר אונים, לא מסוגל לעכל את הגובה או העוצמה של הטבע סביבך. פשוט לא מסוגל! בדרך חזרה ממילפורד סאונד (העיירה הקטנטנה בסוף העולם) עצרנו בדרך, ההרים סגרו סביבנו מכל עבר ודורון החליט שהוא הולך לחקור את הקרחון שגילינו ליד. אני ותמיר הרגשנו פחות אקטיביים ונותרנו בעמק. ישבתי שם אולי שעה, מתבוננת בכל היופי שהקיף אותי סביב. נהנת מרגעי השלווה המיוחדים האלה.

אחרי המילפורד היה לי קשה לדמיין שהטיול הזה יתעלה על אותם רגעים קסומים של אושר נפלא בצל הגשם. אבל הטיול הזה הכין לי עוד לא מעט הפתעות בחובו ואני מצאתי את עצמי לבד ב"טה אנאו" יום לפני הקפלר, טרק משגע שיסופר גם עליו. נשארו לי 3 שבועות באי המדהים הזה ואני החלטתי לדחוס לזמן קצר זה כמה שיותר טרקים. בסוף לא יצא לי לעשות את כל מה שחלמתי אליו, למשל לא עשיתי את הריס דארט, טרק מדהים ביותר שרק שמעתי עליו סיפורים. ואולי יום אחד... יום אחד רחוק...

באכסניה בטה אנאו, אחרי חודש וחצי בחו"ל פתאום הרגשתי לבד. השבוע עם תמיר ודורון עשה לי רק טוב, התרגלתי לסימביוזה שנוצרה בינינו, התרגלתי להנאה הצרופה שנוצרת מלבלות עם אנשים מצחיקים בנסיעות ארוכות עם מוזיקה טובה לאוזניים והרים מדהימים לעיניים והכל באוירה כה נינוחה וביתית. אווירת סבבה אמיתית שלא חוויתי הרבה בטיול. ועתה היא נעלמה לה יחד הסוברו הישנה שלהם בכבישים הקסומים של הדרום.

הלבד נגמר מהר. הרגשת הבדידות קיבלה חבטה קשה כשנחתתי ישירות למרכז שגרירות מטיילי ישראל בטה אנאו. באכסניה לא גדולה במיוחד הצטופפו להם 11 ישראלים רועשים. אנשים שונים בתכלית שעשו או את המילפורד/ הקפלר/ הרוטברן/ הריס דארט ואפילו אחד נועז במיוחד שחלם על הדאסקי (טרק שלידו כל מסע כומתה הוא טיול בפארק). פגשתי את ענאל, ירושלמית שאחרי שנה באוסטרליה וניו זילנד הייתה ימים ספורים לפני הטיסה חזרה לארץ הקודש. הטיול שלה היה שונה. היא לא הלכה עם הזרם, היא לא ביקרה במקומות שחובה לבקר בהם. היא עשתה וחוותה דברים שרק מעטים יכולים לחלום עליהם ומעטים עוד יותר יכולים להגיד שעשו.

קינאתי בחופש האדיר שהיה לה, כל כך רציתי להגיע ליבשת ולהגיד שאהיה שם שנה, בלי ממש לדעת איפה זה "שם". בלי לדעת בדיוק כמה ואיך ואיפה ולמה, פשוט להעביר את השנה הזאת בצורה הכי מפתיעה שאפשר. אולי זה עוד יקרה מתישהו. כנראה שלא...

ואולי בכל זאת כן? אחרי הכל אף פעם אסור לוותר על חלומות, אסור להתאים אותם למציאות הקיימת, אסור להפוך אותם לחלומות מדומים, כאלה שנמצאים בהישג יד. תמיד צריך לשאוף מעבר, שכן יש חלומות שאסור לוותר עליהם...

;-)

(אבל אתה לא חושב ששנה זה קצת הרבה?)