היה לי קצת מגעיל אז ניסיתי לכתוב, לשפוך את מה שבפנים אבל כלום לא יצא והדלי נשאר מלא. הלכתי לאפשרות השניה ההגיונית ביותר והיום אחרי העבודה גררתי את עצמי בסמטאות הזעירות והמצחינות שמלוות את שוק הכרמל וצילמתי. לא ציפיתי שיצא משהו ממש יפה, הרעיון היה להתגבר על הפחד שלי לצלם אנשים. תמיד אני נורא מודאגת שהם יבואו אחרי עם מקל אם אני אלכוד את נשמתם בפיקסלים הדיגיטלים של הcanon שלי, אבל החל מהבן אדם הראשון שהעזתי לשאול אם זה בסדר כולם היו ממש נחמדים, ואולם תמונות האנשים עדיין לא יצאו טובות, הרגשת סיפוק בכל זאת מילאה אותי. יחד עם השמש השוקעת הסוללה שבקה חיים ואני דידיתי הביתה. הרגשתי יותר טוב. פסיכולוגיה בגרוש עבורי ותמונות עבורכם.

הכל צולם בCANON EOS 300D  האהובה שלי.

מכונית אנתיקה ברחוב צדדי

חשיפה 1/100 צמצם 7.1

לוח מודעות באלבני

חשיפה 1/100 צמצם 6.3

איש נחמד שמוכר בשר

חשיפה 1/30 צמצם 4.0

לא תמונה מוצלחת, אבל אהבתי את הפנים שלו

לפני השקיעה

חשיפה 1/60 צמצם 25

ארוחת ערב

חשיפה 1/60 צמצם 5.6

חיתוך וgrayscale- בפוטושופ

טיפה

חשיפה 1/200 צמצם 5.6

grayscale בפוטושופ

הביתה מהגן

חשיפה 1/200 צמצם 5.6

חיתוך ו-grayscale בפוטושופ

כאן במקרה השארתי את המצלמה על אותה חשיפה כמו מקודם, מה שהפך את התמונה לכהה מידי, בדיוק כאן נגמרה לי הסוללה ולא יכלתי לצלם שוב. אני לא משנה צבעים בפוטושופ (למעט מעבר לשחור לבן) אז זה מה יש J