זהו נגמר. הבגרות עברה בשלום והחיים שלי חזרו. יש לפניי יומיים של חופש, יומיים נהדרים של ריצה בשדות הפתוחים עד שהקורס פסיכומטרי מתחיל ביום רביעי...

אבל ברשותכם את צהלות השמחה אוריד לרגע כדי לספר לכם על חיים. חיים היה המורה שלי ביואל גבע ב3 החודשים הראשונים של הקורס, וכנראה רק בזכותו (ובזכות עופרה המופלאה שהחליפה אותו) הלך לי טוב. אבל על חיים צריך להרחיב בדיבור. הוא היה מסוג האנשים שתמיד שמחים, כל שיעור שהיה מתקרב לשעות הקטנות של הלילה היה מתמלא בהומור וצחוק, אף פעם לא היה משביז או משעמם. אבל זה היה רק הקצה של הקרחון. לפני חודשיים הודיעו לכולנו שחיים נפטר, דום לב.

היה זה סוג של פרדוקס, חיים נפטר. הבן אדם שהשם הזה הכי מתאים לו, אדם מלא הומור ואהבה לחיים, נפטר. ואז פתאום גילינו כמה קטן היה הקצה של הקרחון, כמה מעט ידענו על האדם המופלא הזה, ואחרי כל מה ששומעים בשבעה ובאזכרות דחף עצום גרם לי לרצות לחזור אחורה ולהכיר אותו טוב יותר. אבל לחזור אחורה אי אפשר.

הוא היה גאון מתמטי שנלחם במערכת כדי שיתנו לו לשרת בצבא למרות היותו נכה כתוצאה מפוליו בילדות. חיים היה מסוג האנשים שברגע שאתה מכיר אותו אתה רואה שהוא נכה ואחרי 5 דקות אתה שוכח ולא שם לב לצליעה הבולטת שלו כי כל השאר בו בולט הרבה יותר. הוא היה קצין במודיעין והחליט שהוא לא תורם מספיק אז הוא דרש ללמד מתמטיקה בתיכון רמלה לוד, לא העבודה הצפויה למישהו שיכול לעבור למשכורות הענק שהיו בהייטק באותה תקופה. אבל המפקדים שלו סירבו, אמרו שהוא לא יכול להמשיך לשרת ולעבוד כמורה במקביל, אז הוא שלח מכתב לרמטכ"ל ואמר שאם לא נותנים ללמד הוא יעזוב את הצבא. הם נתנו לו להתנדב, ללמד ברמלה לוד בלי שכר, אבל מהדברים שתלמידיו סיפרו עליו באזכרה אין ספק שחיים קיבל את כל השכר שהוא ציפה לו.

חיים היה מורה. ואין הרבה מורים כמוהו. בעצם אם היה כמה מורים כמוהו בכל בי"ס מערכת החינוך של מדינת ישראל הייתה משגשגת.

אבל חוץ מהיותו מורה וקצין מתמטיקאי ומתכנת וכל שאר הדברים שהוא היה הוא היה בן אדם מיוחד בצורה מופלאה, לפני כל שיעור אפשר היה לראות את חיים מקפצץ לו במסדרון שר שיר בדרך לכיתה. תמיד צחקנו שהוא יכול לפצוח בשירה באמצע אינטגרל והוא תמיד היה עונה בשיר נוסף.

יש עוד כל כך הרבה מילים, אבל נשארה רק אחת.

תודה.